הוריו של ילד הלוקה בשיתוק מוחין תבעו את המדינה

הוריו של ילד הלוקה בשיתוק מוחין תבעו את המדינה אך בית המשפט קבע – לא הייתה כאן התרשלות

הורים לילד שנולד עם שיתוק מוחין טענו כי רופאי כללית לא התייחסו לממצא ששיקף כי מדובר בהיקף ראש קטן ביחס לנורמה ולמדדים האחרים. השופטת התרשמה כי לא הייתה כאן כל רשלנות רפואית בלידה מצד רופאי כללית וכי מדובר בממצא אשר התפתח לאחר הלידה.

סיפור הדברים:

ביום 20/9/06 נולד בנם של התובעים בבית החולים סוראסקי. הלידה בוצעה באמצעות ניתוח קיסרי בשבוע 37+4 להיריון.

הקטין שנולד סובל כיום משיתוק מוחין קשה והוא מתבטא בקאודרפרזיס בארבעת הגפיים כמו כן הוא סובל מפיגור שכלי וממיקרוצופלוס אשר נגרמו בעקבות אירוע היפוקסי – איסכמי שזוהי פגיעה באספקה התקינה של הדם למוח. מקרה זה אירע מספר שבועות טרם הלידה.

על פי טענת התובעים היה על הרופאים לאבחן את הבעיה במהלך ההיריון וכי על פי דעתם כל מעקב ההיריון היה רשלני ולא התנהל כראוי. הם טענו כי לא הייתה התייחסות לפער שהלך וגדל בין היקפי הראש של העובר לבין המדדים האחרים שהתפתחו. על פי דעתם היה מקום להפנות אותם לביצוע בדיקות נוספות כמו סקירה מכוונת למוחו של העובר או בדיקת MRI .

כמו כן התלוננו כי הייתה רשלנות רפואית בעובדה שלא אבחנו כי מדובר בעובר אשר סובל ממיקרוצפליה. זאת ועוד, התובעת הופנתה עוד קודם לכן אל חדר מיון בגלל החשד כי קיים פיגור בגדילה אך למרות זאת לא הוצגה בפניהם האפשרות של הפסקת ההיריון, למרות שהיה פער של יותר מ3 סטיות תקן במדידות הקף ראש של העובר.

הנתבעות מצדן דחו את הטענה וכי על פי סברתן הקטין לא סבל כלל ממיקרוצפליה כאשר היה בחייו העובריים וכי הדבר התפתח רק לאחר הלידה. על פי טענתם נולד העובר עם היקף ראש תקין כאשר רק אחר כך התפתח המיקרוצפליה.

כמו כן טענו בקופת החולים כי המעקב כולו התנהל באופן תקין לחלוטין, באופן הכי ראוי והכי מקצועי כפי המתבקש וכאשר אובחן כי קיים עיכוב בגדילה בשבוע ה – 37 להיריון – הופנתה התובעת אל בית החולים. לא הייתה כל סיבה להפנות אותה קודם אל חדר המיון.

גם מטעם בית החולים טענו כי הצוות פעל באופן הכי מקצועי וללא כל דופי, זאת בהתאם למצב הרפואי אשר עמד לנגד עיניהם בזמן אמת. על פי טענתם נולד הקטין עם היקף ראש תקין לגמרי וכי לא אובחן כי הוא סובל ממיקרוצפליה. התופעה הזו התפתחה רק בשלב מאוחר יותר.

כמה מושגי יסוד לצורך הבנה של הנושאים המדוברים:

מיקרוצפליה – ראש קטן.

מיקרו – קטן. צפלוס – ראש.

מצב המכונה מיקרוצפליה זהו מצב אשר מתאר הקף ראש קטן יותר ביחס לממוצע שמתאים הן לבני גילו והן לבני מינו.

למעשה ישנו מיקרוצפליה ראשוני שזוהי תופעה שבה הקף הראש קטן כבר בשלב העוברי כאשר לעומת זאת ישנה המיקרוצפליה הנרכשת או המיקרוצפליה המשנית שהיא עשויה להופיע בהמשך החיים. הממצא של הקף ראש קטן לא חייב להיות חלק מתסמונת אשר כוללת ממצאים נוספים. הממצא של הקף ראש קטן עשוי להיות גם ממצא יחיד. אך בכל מקרה כאשר מאובחנת המיקרוצפליה יש לברר ולבדוק מה למעשה גרם לתופעה וכי האם זהו ממצא יחיד או חלק מתסמונת.

התשתית העובדתית:

התובעת הינה ילידת 1969. היא הרתה לאחר טיפולי הפרייה חוץ גופית שנערכו משך שנתיים. ההיריון החל למעשה כהיריון של תאומים כאשר אחד התאומים נספג כבר בתחילת ההיריון. היות ומדובר בהיריון אשר הושג באמצעות הפריה חוץ גופית הרי שגיל ההיריון הינו מדויק ועליו אין ולא הייתה כל מחלוקת.

לפני ההיריון טיפלה התובעת באמצעות תרופות נגד דיכאון וחרדה.

מעקב ההיריון כלל את כל הבדיקות המומלצות כולל דיקור מי שפיר וכן בדיקת תבחין משולש – חלבון עוברי. כמו כן נבדקה התובעת לשלילת זיהומים. כל הבדיקות הנ”ל נמצאו תקינות.

היא ביצעה בדיקות אולטרסאונד במהלך ההיריון כאשר כולם נמצאו תקינים לגמרי.

ביום 17/9/06 נבדקה התובעת ע”י ד”ר א’ אשר זיהתה כי ישנה האטה בגדילה. התובעת הופנתה בעקבות כך לבדיקת ניטור עוברי והיא הייתה בגדר הנורמה אך היו האטות בלתי מספקות. בעקבות כך הופנתה התובעת על ידי ד”ר א’ למיון נשים בכדי לבדוק ולברר בעקבות חשד של האטה בגדילה.

בטופס ההפניה כתבה הרופאה:

“בשבוע 37 מדדים קטנים ב3 + שבועות, ניטור ריאקטיבי אבל ללא האצות מספקות, פעילות רחמית לא סדירה, כמות מים תקינה, חשה תנועות עובר”

בשעות הערב אכן הגיעה התובעת למיון, שם נבדקה כאשר בסיכום הביקור נכתב”

בת 36 לקראת לידה ראשונה. שבוע 37+1 הופנתה מקופת חולים בשל חשד לעיכוב בגדילה וניטור עוברי חשוד. בבדיקה – בטן רכה, רחם רפה, טונוס רחמי תקין, חשה תנועות היטב, צירים לא סדירים, ללא דימום, ללא ירידת מים, כמות מים תקינה, מצג ראש, תשוב מחר לבית חולים ליס לניטור חוזר”

למחרת אכן הופיעה שוב ונבדקה, המדדים בבדיקת האולטרה סאונד אכן התאימו לגיל היריון נמוך יותר.

BPD 85 מ”מ, מתאי­ ל 34 ש’ + 2

HC 314 מ”מ, מתאי­ ל 35 ש’ + 1

AC  305 מ”מ, מתאי­ ל 34  ש’ + 3

FL 72 מ”מ, מתאי­ ל 36 ש’ +6

בעקבות כך הוחלט להשאיר את התובעת לאשפוז במחלקת היריון בסיכון גבוה ולנסות לבצע יילוד.

בתאריך – 19-9-06 נעשה ניסיון ראשון של החדרת בלון לצורך הבשלת הצוואר אך הניסיון לא צלח. הוחל גם מתן פיטוצין אך גם זה לא הוביל ללידה. התובעת הוחזרה למנוחה במחלקה. למחרת נעשה ניסיון נוסף לצורך השראת לידה. במוניטור נצפו האטות מיד פעם  ועל כן הוחלט לבצע ניתוח קיסרי.

בדו”ח הניתוח נרשם כי בוצע ניתוח קיסרי עקב מיעוט מים והאטות משתנות ללא התקדמות. מהלך  הניתוח היה רגיל ותקין. הקטין נולד במשקל של 2,409 גרם.

אפגר בדקה הראשונה – 9 והאפגר לאחר 5 דקות – 10. על פי הדו”ח הסיעודי הכול היה תקין ועד לשחרור של הקטין לא נרשמו כל ממצאים חריגים או רלבנטיים לעניין הפגיעה אשר ממנה סובל הקטין.

על פי כל הדברים הנ”ל התרשמה השופטת כי למעשה לא היה כל חשד במהלך ההיריון לבעיה של מיקרוצפליה. המעקב אחר העובר לאורך כל הדרך לא סטה מהמהלך התקין ולא הייתה כל סיבה לחשוד כי מדובר בתופעה כזו. מסיבה זו גם לא הופנתה האישה לבדיקות נוספות או בירורים נוספים היות והמדדים כולם היו עדיין בתוך הטווח התקין.

רק כאשר ישנה סטייה של 2 סטיות התקן או אז יש מקום לבדוק יותר לעומק ולברר את העניין.

סיכום התביעה נגד קופת החולים –

היות ובדיקות האולטרסאונד שנערכו בקופה עד לתאריך 17/9/06 היו כולם בטווח הנורמה והוא לא חרג מעבר ל – 2 סטיות התקן מתחת לממוצע לגיל ההיריון הרי שלא הייתה כל סיבה או הצדקה לבצע סקירה מכוונת למוח או בדיקת MRI עוברי.

גם התביעה נגד בית החולים לא התקבלה כי עפ”י הרישומים הכול היה תקין.

בית המשפט דחה את התביעה וחייב את ההורים לשלם לנתבעות 10,000 ₪ עבור הוצאות משפט.