קביעת פגישת יעוץ
טיפול בחרדות
עו"ד אהובה טיכו 17.07.22 רשלנות רפואית

רשלנות רפואית באבחון מחלת סרטן

תביעות רשלנות רפואית באיחור באבחון מחלת הסרטן דורשות מומחיות, מקצועיות וניסיון רב, אשר מצויים בידי עו”ד אהובה טיכו וצוות משרדה.

במאמר זה תקבלו תשובות לשאלות הנכונות.

מהי מחלת הסרטן? 

זיהוי רקמת האם? 

האם התהליך הסרטני אובחן בשלב ראשני או גרורתי?

גידול סרטני מתפתח מתא בודד. מסיבות שברובן אינן ידועות מתרחשים במהלך החיים שינויים בתוך החומר הגנטי שבגרעין התא, הגורמים לתא לשנות את אופיו\ מרכיביו\ צורתו ומביאים לחלוקה מואצת של אותו תא. כאשר מנגנוני הבקרה אינם מסוגלים לעצור את התהליך, נוצרת קבוצה של תאים ההולכת וגדלה באופן פראי. זהו התהליך הסרטני. 

בגידול שפיר התאים אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף – אך אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי, הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים. גידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות. ללא טיפול, הוא עלול לפלוש לרקמות סמוכות ולהרוס אותן.

לעיתים תאים ניתקים מן הגידול המקורי  (הראשוני) מתפשטים לאיברים אחרים בגוף, דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה. כשתאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים ‘גרורות’.

תחילה הגידול מתפתח ברקמת האם (הרקמה בה התחיל התהליך מראשיתו) ועלול לדחוק את הרקמות שמסביב ולחדור לתוכן.

חלקים ממנו עלולים גם לחדור לכלי הדם ולצינורות הלימפה, ובאמצעות זרם הדם או הזרימה בצינורות הלימפה להתפזר ולהגיע לאזורים מרוחקים מהגידול הראשוני ושם להתפתח כגידולים משניים המכונים גרורות.

ישנם גם שינויים גנטיים המגבירים את הסיכון לחלות בסרטן, אשר אינם מתפתחים במהלך החיים, אלא עוברים בתורשה מהורים לילדיהם (בדומה לתכונות שעוברות בתורשה).

מקורם בחומר הגנטי של תא הביצית (שבא מהאם) או של תא הזרע (שבא מהאב) והם עוברים לעובר בתורשה מהאם או מהאב ומצויים בכל תאי הגוף (שהתפתחו מאותם תאי ביצית וזרע). שינויים אלה מעלים את הסיכון לחלות במחלות סרטן שונות ובאופן כללי הם “אחראיים” להתפתחות של 5%-10% מכלל מקרי הסרטן.

כיום ידועים מספר שינויים גנטיים תורשתיים (או במילים אחרות: “מוטציות תורשתיות”) המעלים את הסיכון לחלות במחלות סרטן מסוימות (למשל בסרטן שד, בסרטן שחלה, בסרטן המעי ועוד).

אנשים שיש להם מוטציה תורשתית מסוג מסוים (או במילים אחרות: “נשאים” של מוטציה מסוימת) הם בעלי סיכון גבוה באופן משמעותי לחלות בסרטן או בסרטנים ספציפיים המושפעים מאותה מוטציה, בהשוואה לאנשים שאינם נשאים של אותה מוטציה.

רשלנות רפואית מחייבת בירור משפטי בסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), שעניינם רשלנות; יש לקבוע האם הופרה חובת הזהירות המושגית והקונקרטית של הרופא ( ראו ע”א 145/80 ועקנין נ’ המועצה המקומית בית שמש, פ”ד לז(1) 113, 123).

הרופא חב למטופל חובת זהירות מושגית – זהו כלל גדול ביחסי רופא-חולה (ראו ע”א 4025/91 צבי נ’ קרול, פ”ד נ(3) 784). יש לבדוק איפוא אם חלה והופרה בכל מקרה ספיציפי חובת זהירות קונקרטית ואם התשובה היא חיובית האם היה מקום לצפות קיומו של גידול והאם הופרה חובת זהירות זו?.

רשלנות רפואית באי ביצוע בדיקות הדמיה – בפסיקה נקבע לדוגמא, כי אי הפניית חולה כבת 50 לבדיקת קולונוסקופיה (כאשר מוצאה מאירופה והיא התלוננה על כאבי בטן) מהווה רשלנות. סרטן המעי הגס לא אובחן באותו מקרה והאישה פטרה. התביעה התקבלה. (בית המשפט העליון   ע”א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז”ל נ’ ד”ר זינגר יהורם ואח’). 

לעומת זאת, בית המשפט העליון דחה ערעור של תובע על כי לא נעשתה ביופסיה פתוחה בבלוטות הלמפה במפשעה לפי המלצת הפתולוגית לגביו, דבר שגרם לאיחור באבחון סרטן השופכה וכריתת איבר המין בשלמותו (ע”א 2027/96 מרדכי אוביץ ואח’ נ’ בית חולים ביקור חולים וד”ר דודאי).

רשלנות רפואית באי ביצוע מעקב אחר החולה -בית המשפט העליון קיבל תביעת תובעת שהופנתה על-ידי רופא נשים לבדיקת ממוגרפיה. בתום הבדיקה נמסרו לה צילום ותשובה כתובה, ובה צוין הצורך בבדיקת אולטרה-סאונד.

במקביל נשלחה התשובה אל הרופא המטפל. בדיקת האולטרה-סאונד נערכה על-ידי הרופא במכון ונמצאו סימנים לסרטן השד.

תוצאות הבדיקה נמסרו לאישה בלבד בלא שהועברו אל הרופא המטפל והמעקב הופסק. האישה לא הוזמנה ולא פנתה מיוזמתה לרופא המטפל. לאחר חודשים מספר חשה בגוש בשדה השמאלי, ובסופו של דבר נכרת השד עקב מחלת סרטן השד המתקדמת.

נקבע כי על הרופא מוטלת חובה לעקוב מיוזמתו אחרי תוצאות בדיקה פתולוגית, לאתר את החולה ולוודא שהיא מופנית לבירור, מעקב וטיפול. (ע”א 6023/97 לאה טייג נ’ ד”ר ארנסטו גלזר וקופת חולים כללית).

  שאלת הקשר הסבתי

לאחר שיקבע בית המשפט כי הייתה רשלנות רפואית יש לקבוע את שאלת הקשר הסיבתי, קרי אילו נערכה הבדיקה האם היה הדבר מביא לגילוי הגידול במועד מוקדם יותר ולהארכת תוחלת החיים וסיכויי ההישרדות. הפיצויים שייפסקו הם בגין כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים, הוצאות רפואיות, אובדני הכנסה, עזרת צד ג’ ועוד.

בדיקות אבחנתיות לסוג הסרטן ובדיקות אבחנתיות למעקב

הביופסיה היא דגימה זעירה של קבוצת תאים\רקמה מתוך הגידול החשוד, הנלקחת ע”י הרופא באמצעות מכשור מיוחד. ישנן טכניקות שונות ללקיחת ביופסיה וההחלטה לגבי טכניקה זו או אחרת תלויה בגידול, במיקומו האנטומי ובמצבו של החולה.

הביופסיה נבדקת במעבדה הפתולוגית תחת מיקרוסקופ, והיא זו שנותנת לנו את התשובה המהימנה ביותר לשאלה האם הגידול שממנו נלקחה הוא אכן סרטני (יש גידולים לא סרטניים שגם הם מתחלקים בקצב מואץ, אך אין להם מאפיינים של תאי סרטן). 

באמצעות הבדיקה ניתן גם לזהות באיזה סוג של סרטן מדובר ולכוון את החולה לטיפול שיתאים ביותר לאבחנה הספציפית שלו .

תחילה מתארת התשובה הפתולוגית את הגידול שהוצא, כפי שהוא נראה בעין רגילה (מיקום מדויק, גודל, סימטריה, צבע וכדומה). בנוסף מתוארים מאפיינים ומרכיבים של הגידול שהוצא, כפי שהם נראים תחת מיקרוסקופ, לאחר שהגידול עבר במעבדה מספר תהליכים כמו קיבוע, חיתוך וצביעות מיוחדות.

באמצעות המידע המפורט המתקבל מהתשובה הפתולוגית ניתן להעריך באיזה שלב של המחלה אובחן החולה (עד כמה הגידול כבר הספיק לגדול ולהתפשט באזור), ומהם המאפיינים הייחודיים של הגידול. מידע זה מאפשר לרופא המטפל להגיע להחלטה  לגבי אופן הטיפול במחלה .

הביופסיה תשמש כלי עזר לקביעת המיון של הגידול הסרטני והשלב של המחלה ותאפשר להוכיח את הקשר הסבתי.

מטרת הטיפולים במחלת הסרטן היא להשמיד את התאים הסרטניים ככל שניתן, ועל ידי כך למנוע מהגידול הסרטני להמשיך ולהתפתח באותו איזור שבו הוא נוצר, וכן להתפשט לאזורים אחרים בגוף. 
הטכניקות הטיפוליות הן שונות. ניתן לנתח את הגידול ולהוציא אותו בשלמותו, ניתן לטפל בו באמצעות תרופות אנטי סרטניות וניתן להקרין אותו. במרבית המקרים משלבים סוגים שונים של טיפולים (ניתוח וקרינה, ניתוח טיפול תרופתי וכדומה). תוכנית הטיפול נקבעת על פי סוג הסרטן, שלב המחלה, מאפייני הגידול, מצבו הכללי של החולה (גילו, מחלות נוספות מהן הוא סובל) והעדפותיו האישיות.

בדיקות ההדמייה  כוללות בין השאר צילומי רנטגן, אולטרא-סאונד, סי-טי, אם-אר-אי, מיפויים ועוד.

בדיקות המתבצעות לאחר מתן האבחנה הראשונית של גידול סרטני בביופסיה, עוזרות להגדיר עד כמה המחלה התפשטה (האם היא ממוקדת רק באזור אחד, האם יש מספר מוקדים סרטניים באותו אזור, האם קיימים מוקדים סרטניים גם באזורים אחרים).

על פי התשובה של הבדיקה תתקבלנה ההחלטות האם לנתח, מהו סוג הניתוח המתאים ביותר ואת סדר הקדימויות בטיפול. בדיקות הדמייה המתבצעות בתקופת המעקב, לאחר סיום הטיפול, מסייעות לאתר את אותם חולים שיש להם חזרה של המחלה (אם באותו אזור בו אובחנה מלכתחילה, ואם באזורים אחרים בגוף).

על פי המידע שמספקות בדיקות אלה יוחלט האם ניתן להמשיך במעקב בלבד – זאת כאשר אין עדות לחזרה של המחלה בבדיקות ההדמייה, או – כאשר יש עדות לחזרה של המחלה בבדיקות ההדמייה – האם יש צורך לחדש את הטיפול בסרטן, ומהו הטיפול המתאים ביותר.

בדיקות הדמייה המתבצעות במהלך הטיפול, מספקות לנו מידע על מידת יעילותו של הטיפול, שכן ע”י השוואתן לבדיקות שנעשו לפני תחילת הטיפול, ניתן להעריך האם הגידול התפשט\הצטמצם ובאיזו מידה. 

מרקרים, או בשמם הנוסף: סמני גידול, הם חומרים בדרך כלל חלבוניים, שנוצרים ע”י התאים הסרטניים (או ע”י הגוף בתגובה לתאים הסרטניים) ומופרשים גם לדם.

ישנם סוגים שונים של מרקרים. רובם אינם אופייניים רק לסרטן מסוג אחד, אלא יכולים להופיע במספר סוגי סרטן. אולם, יש בכל זאת מרקרים שיותר אופייניים לסרטן מסוג מסוים ואחרים שיותר אופייניים לסרטן אחר.

כאשר הגידול מפריש את המרקר, ערכי המרקר בדם עולים. ניתן לזהות את המרקר ולבדוק את ערכיו בבדיקת דם פשוטה.

עם זאת, חשוב לציין שמחד – לא לכל חולה סרטן תהיה עלייה במרקר שאופייני יותר לסוג הסרטן הספציפי שלו, ומאידך – יתכנו ערכים גבוהים יחסית של מרקרים גם לאנשים שאינם חולים בסרטן.

לבדיקת המרקרים שימושים שונים: לעתים היא עשויה לסייע בזיהוי של תהליך סרטני בעת האבחנה: למשל, במקרים בעייתיים שבהם התשובה הפתולוגית איננה חד משמעית, ולא ברור אם מדובר בסרטן מסוג אחד או בסרטן מסוג אחר, ערכים גבוהים של מרקר המאפיין סרטן אחד מבין השניים יסייעו לקבוע בוודאות רבה יותר באיזה סוג של סרטן אכן מדובר.

בנוסף, ערכים גבוהים של המרקר כבר בעת האבחנה עשויים לרמז על סיכון גבוה יותר לחזרה של המחלה בעתיד.

במקרים של מחלה מפושטת, בדיקת מרקרים בדם מאפשרת להעריך את היעילות של הטיפול שניתן: ירידה בערכים של המרקר בבדיקות חוזרות המתבצעות במהלך הטיפולים, מצביעה בד”כ על כך שהטיפול יעיל, ולהיפך, עליה בערכים של המרקר לאורך זמן מעלה את האפשרות שאולי הטיפול אינו יעיל ויש להחליפו.

יצוין שכאשר בוחנים יעילות של טיפול באמצעות בדיקת ערכי המרקר, אין להתייחס לערך של בדיקה בודדת – אלא למגמה של ירידה או עלייה במספר בדיקות עוקבות עם מרווחי זמן מספקים ביניהם.

ההחלטה האם להמשיך בטיפול שניתן עד כה או להחליפו, אינה מתקבלת בדרך כלל רק על פי מגמת העלייה או הירידה של המרקר בדם. במרבית המקרים, המרקר הינו כלי עזר נוסף שבא לחזק את הממצאים שכבר התקבלו בבדיקות ההדמיה (שבוצעו אף הן לצורך הערכת היעילות של הטיפול).

המרקרים מהווים סימן אזהרה להיתכנות של גידול סרטני ומחובת הרופא להפנות לבדיקות אבחנתיות נוספות, עד לשלילה של גידול סרטני.

סיכויי החלמה והישרדות

סכום הפיצויים בתביעת רשלנות רפואית באיחור באבחון מחלת הסרטן ניקבע על פי התשובה לשאלה מה מידת הנזק שנגרם, קרי, באיזה מידה הופחתו סיכויי ההחלמה והשרידות של החולה.

סיכויי שרידות והחלמה ממחלת הסרטן תלויים בגורמים רבים: סוג הסרטן; השלב בו אובחנה המחלה; תגובת הגוף לטיפולים; סיכויי הישנות המחלה ועוד.

קביעת שלב המחלה

המונח ‘שלב המחלה’ משמש לתיאור ממדי הגידול ומידת התפשטותו אל מעבר לאזור המקורי בגוף. ידיעת היקף התפשטות המחלה עוזרת לרופאים להחליט על הטיפול המתאים ביותר. המונח ‘דירוג המחלה’ מתייחס למראה התאים תחת המיקרוסקופ. הדירוג מספק הערכה באיזו מהירות עלולים התאים הסרטניים להתפתח.

פעמים רבות ניתן לקבוע את השלב המדויק של סרטן המעי הגס או סרטן החלחולת רק לאחר ניתוח, כאשר הפתולוגים בוחנים את התאים הסרטניים ואת החלק הבריא של המעי הגס או החלחולת שהוסרו בניתוח.

 –  TNM שיטת הדירוג קרויה  ע”ש ראשי תיבות של גידול

 -T – 

מתאר את מידת התפשטות הגידול הסרטני

N

מתאר את מידת התפשטות הגידול הסרטני לבלוטות הלימפה

-M-

מתאר את מידת התפשטות הגידול הסרטני לאיבר אחר בגוף, כמו הכבד, או הריאות (סרטן משני או גרורתי).

כאשר מחלה מאובחנת בשלב הגרורתי, בעוד שניתן היה לאבחן אותה בשלב מוקדם המאפשר ריפוי והחלמה, קמה הזכות לתבוע פיצויים על רשלנות רפואית באיחור באבחון מחלת הסרטן.

לקבלת פגישת יעוץ חייג או שלח פרטים: