רשלנות רפואית באבחון סרטן

תביעות רשלנות רפואית באיחור באבחון מחלת הסרטן דורשות מומחיות, מקצועיות וניסיון רב, אשר מצויים בידי עו”ד אהובה טיכו וצוות משרדה. במאמר זה תקבלו תשובות לכל השאלות.

אילו מקרים נחשבים כרשלנות רפואית באבחון סרטן?

ניתן לקבוע שהתקיימה רשלנות רפואית בגילוי הסרטן במקרים בהם רופא או צוות רפואי לא פועלים בהתאם לסטנדרטים המקובלים בתחום הרפואה, מה שעלול להוביל לעיכוב בזיהוי המחלה ולפגיעה בסיכויי ההחלמה של המטופל. מקרים שכיחים של רשלנות כזו הם:

1. אי ביצוע בדיקות הכרחיות: כאשר הרופא לא מפנה את המטופל לבדיקות כמו ביופסיה, קולונוסקופיה, או בדיקות דימות אחרות, למרות סימנים מחשידים.
2. התעלמות מהיסטוריה רפואית: כאשר הרופא לא מתייחס להיסטוריה משפחתית שמצביעה על סיכון מוגבר לסרטן, כגון היסטוריה משפחתית של סרטן השד או המעי.
3. אי מעקב אחר תוצאות בדיקות: במקרים בהם הרופא לא עוקב אחרי תוצאות בדיקות קודמות שהצביעו על הצורך בבדיקות נוספות או טיפול, דבר שעלול להוביל לאבחון מאוחר.
4. אבחון שגוי או מאוחר: כאשר הרופא מאבחן בטעות מחלה אחרת או לא מאבחן את הסרטן בשלביו המוקדמים, מה שמקטין את סיכויי ההחלמה של המטופל.
5. אי העברת מידע קריטי: כאשר צוותים רפואיים לא משתפים ביניהם מידע חשוב הקשור למצבו של המטופל, או כאשר מידע כזה לא מועבר למטופל עצמו.
6. הימנעות מביצוע בדיקות למטופלים בסיכון גבוה: כאשר לא מבוצעות בדיקות נדרשות לאנשים עם גורמי סיכון ידועים לסרטן, כגון מטופלים עם היסטוריה של עישון כבד או חשיפה לחומרים מסרטנים.
7. קבלת החלטות טיפוליות שגויות: קבלת החלטות טיפוליות שלא מבוססות על כל המידע הזמין, דבר שעלול לגרום לעיכוב בטיפול הנכון או לבחירת טיפול שגוי.

מקרים אלו עשויים להיחשב כרשלנות רפואית אם ניתן להוכיח שהם גרמו נזק למטופל, וכי התנהלות אחרת הייתה יכולה לשפר את סיכויי ההחלמה.

רשלנות רפואית באי ביצוע בדיקות הדמיה

רשלנות רפואית באי ביצוע בדיקות הדמיה מתרחשת כאשר רופא או צוות רפואי אינם מפנים את המטופל לבדיקות הדמיה הכרחיות, למרות סימנים או תסמינים מחשידים. בדיקות הדמיה, כגון קולונוסקופיה, MRI, CT ואולטרה-סאונד, הן קריטיות לאבחון מוקדם ומדויק של מחלות, ובמיוחד במקרים של סרטן. כאשר בדיקות אלו אינן מתבצעות במועד, או שאינן מבוצעות כלל, הדבר עלול להוביל לאבחון מאוחר של המחלה, להחמרת מצבו של המטופל ולפגיעה בסיכויי ההחלמה שלו.

במקרים של רשלנות רפואית באבחון סרטן הערמונית, לדוגמה, כאשר רופא מתעלם מסימנים מחשידים ואינו מפנה את המטופל לבדיקות חיוניות כמו בדיקת PSA או ביופסיה של הערמונית, ניתן לטעון כי ההחמצה גרמה לעיכוב באבחון המחלה ולפגיעה בסיכויי ההחלמה של המטופל. במקרים כאלה, ניתן להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית, תוך הוכחה שהאבחון המוקדם היה עשוי לשפר את סיכויי ההחלמה ולמנוע את התפשטות המחלה.

דוגמה נוספת לכך ניתן למצוא בפסק דין שבו נקבע כי אי הפניית חולה בת 50 לבדיקת קולונוסקופיה, על אף תלונותיה על כאבי בטן ומוצאה האירופי, היוותה רשלנות רפואית. בשל אי ביצוע הבדיקה, סרטן המעי הגס לא אובחן בזמן, והאישה נפטרה כתוצאה מכך. בית המשפט העליון קבע שהייתה רשלנות מצד הצוות הרפואי, והתביעה שהוגשה התקבלה (ע”א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז”ל נ’ ד”ר זינגר יהורם ואח’).

עם זאת, ישנם מקרים שבהם בית המשפט אינו מקבל את הטענה לרשלנות רפואית, גם כאשר לא בוצעו בדיקות מסוימות. כך, לדוגמה, נדחה ערעור במקרה שבו נטען כי הייתה רשלנות בכך שלא נעשתה ביופסיה פתוחה בבלוטות הלימפה במפשעה, כפי שהמליצה הפתולוגית. אי ביצוע הביופסיה גרם לאיחור באבחון סרטן השופכה, שהוביל לכריתת איבר המין בשלמותו. למרות הטענות, בית המשפט העליון קבע כי לא הייתה רשלנות רפואית במקרה זה (ע”א 2027/96 מרדכי אוביץ ואח’ נ’ בית חולים ביקור חולים וד”ר דודאי).

במקרים אלו, קביעת בית המשפט מתבססת על השאלה האם הרופא פעל בהתאם לסטנדרטים המקובלים של הרפואה בזמן ההחלטה שלא להפנות לבדיקה או לא לבצע בדיקה מסוימת.

רשלנות רפואית באי ביצוע מעקב אחר החולה

מעקב רפואי הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך הטיפולי, במיוחד במקרים של חשד לסרטן או לאחר גילוי ממצאים שדורשים בירור נוסף. רשלנות רפואית באי ביצוע מעקב אחר החולה מתייחסת למקרים בהם רופא או צוות רפואי אינם ממשיכים לעקוב כראוי אחרי מצב המטופל לאחר ביצוע בדיקות או טיפולים ראשוניים.

אי ביצוע מעקב יכול לכלול מקרים שבהם הרופא אינו מזמן את המטופל לבדיקות המשך או לביקורת לאחר קבלת תוצאות בדיקה מחשידות, אינו מתעד את ההנחיות שניתנו, או שאינו מבצע בדיקות נדרשות למרות המלצות קודמות. חוסר במעקב רפואי עלול להוביל לאבחון מאוחר של מחלה קשה, כמו סרטן, ולהחמרת המצב הבריאותי של המטופל.

דוגמה לכך ניתן למצוא בפסק דין שבו בית המשפט העליון קיבל תביעה של מטופלת שהופנתה לבדיקת ממוגרפיה על ידי רופא נשים, אך המעקב הרפואי הופסק לאחר שהרופא לא קיבל את תוצאות בדיקת האולטרה-סאונד שהעידה על סימנים לסרטן השד. האישה לא הוזמנה לבדיקה נוספת ולא פנתה ביוזמתה לרופא, מה שהוביל לגילוי מאוחר של המחלה ולכריתת השד עקב סרטן מתקדם. בית המשפט קבע כי הרופא היה חייב לעקוב מיוזמתו אחר תוצאות הבדיקות ולהבטיח שהמטופלת תקבל את הטיפול הנדרש בזמן (ע”א 6023/97 לאה טייג נ’ ד”ר ארנסטו גלזר וקופת חולים כללית).

במקרים כאלה, אם ניתן להוכיח שאי ביצוע המעקב גרם לנזק משמעותי למטופל, יש בסיס לתביעה בגין רשלנות רפואית, והמטופל או בני משפחתו עשויים להיות זכאים לפיצויים.

רשלנות באבחון מחלת הסרטן: קביעת שלב המחלה

קביעת “שלב המחלה” היא תהליך קריטי המתאר את מידת התפשטות הגידול הסרטני בגוף ואת היקף המעורבות של איברים נוספים מעבר לאזור המקורי שבו התפתח הגידול. זיהוי מדויק של שלב המחלה הוא חיוני לרופאים כדי לקבוע את הטיפול המתאים ביותר עבור המטופל.

בנוסף, המונח “דירוג המחלה” מתייחס למראה התאים הסרטניים תחת המיקרוסקופ, ומשמש להערכת הקצב שבו עלולים התאים הסרטניים להתפתח ולהתפשט. דירוג זה מסייע לרופאים להעריך את מידת האגרסיביות של המחלה.

לעיתים קרובות, במיוחד במקרים של סרטן המעי הגס או החלחולת, ניתן לקבוע את השלב המדויק של המחלה רק לאחר ניתוח, שבו הפתולוגים בוחנים את התאים הסרטניים ואת הרקמות הבריאות שהוסרו.

שיטת הדירוג TNM, המשמשת להערכת שלב המחלה, כוללת שלושה מרכיבים עיקריים:

• T: מתאר את מידת התפשטות הגידול הסרטני באזור המקורי.
• N: מתאר את מידת המעורבות של בלוטות הלימפה הקרובות.
• M: מתאר את מידת ההתפשטות של הגידול לאיברים אחרים בגוף, כמו הכבד או הריאות (סרטנים משניים או גרורתיים).

כאשר מחלה מאובחנת בשלב גרורתי, בשלב שבו ניתן היה לאבחן אותה מוקדם יותר ובכך לאפשר טיפול יעיל יותר וריפוי פוטנציאלי, קמה הזכות לתבוע פיצויים בגין רשלנות רפואית באבחון המחלה.

רשלנות רפואית באבחון סרטן: שאלת הקשר הסבתי

שאלת הקשר הסיבתי היא אחד ההיבטים המרכזיים והקריטיים בתביעות רשלנות רפואית בתחום אבחון הסרטן. הקשר הסיבתי מתאר את החיבור בין ההתרשלות של הרופא או הצוות הרפואי לבין הנזק שנגרם למטופל. בתביעות רשלנות רפואית באבחון סרטן, התובע חייב להוכיח שהאיחור באבחון או הטיפול הוביל ישירות להחמרת מצבו הבריאותי, לקיצור תוחלת החיים, או לפגיעה משמעותית בסיכויי ההחלמה שלו.

הקשר הסיבתי נבדק בשני מישורים עיקריים:

1. סיבתיות עובדתית: נבדקת השאלה האם הפעולה או המחדל של הרופא היוו את הגורם הישיר לנזק. לדוגמה, האם אילו הייתה נעשית בדיקה מוקדמת בזמן, היה ניתן לאבחן את הסרטן בשלב מוקדם יותר ולהתחיל טיפול שהיה עשוי למנוע את התפשטות המחלה או להקל על הטיפול בה.
2. סיבתיות משפטית: נבדקת השאלה האם הקשר בין ההתרשלות לנזק הוא מספיק ישיר ומשמעותי כדי להקים חבות משפטית. במילים אחרות, האם ניתן לייחס את הנזק באופן סביר לרשלנות הרפואית, ולא לגורמים אחרים.

בית המשפט יבקש להבין מה היה מצב המטופל אילו ההתנהלות הרפואית הייתה נעשית כראוי. לדוגמה, ייבחן האם אבחון מוקדם יותר של הסרטן היה משנה את מהלך המחלה, מגביר את סיכויי ההחלמה, או מונע את הצורך בטיפולים מורכבים יותר.

במקרים בהם נמצא כי הקשר הסיבתי התקיים, ובית המשפט קובע שהרשלנות הרפואית הובילה להחמרה משמעותית במצב המטופל, התובע עשוי להיות זכאי לפיצויים. פיצויים אלה יכולים לכלול מרכיבים כמו כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים, הוצאות רפואיות, אובדן כושר עבודה, ופגיעה באיכות החיים.

הקשר הסיבתי הוא אפוא נדבך חיוני בתביעות רשלנות רפואית, והוא מצריך הוכחות מבוססות וחוות דעת רפואיות מקצועיות כדי לבסס את התביעה ולהשיג את הפיצוי המגיע למטופל.

כיצד בית המשפט בוחן תביעות רשלנות רפואית בסרטן ואונקולוגיה?

בבית המשפט הדן בתביעות בגין רשלנות רפואית בתחום הסרטן והאונקולוגיה נבדקים מספר אלמנטים מרכזיים, שמטרתם לקבוע אם הייתה רשלנות רפואית, מה היקף הנזק שנגרם, והאם קיים קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק. להלן האלמנטים המרכזיים הנבדקים:

חובת הזהירות

חובת הזהירות היא עקרון יסוד במשפט האזרחי, והיא מחייבת את הרופא לפעול בהתאם לרמת מיומנות והכשרה המקובלת בתחומו. מבחינת בית המשפט, נבחנת השאלה אם הרופא פעל כפי שרופא סביר היה פועל באותן נסיבות. חובת הזהירות נבחנת הן במישור המושגי – האם קיימת חובת זהירות כלפי כלל המטופלים; והן במישור הקונקרטי – האם קיימת חובת זהירות כלפי המטופל הספציפי בתנאים המסוימים.

הפרת חובת הזהירות

לאחר קביעת קיומה של חובת הזהירות, בית המשפט עובר לבחון האם חובה זו הופרה. ההפרה נבחנת בהתאם לסטנדרטים המקצועיים הנהוגים ברפואה. בית המשפט יבדוק האם הרופא או הצוות הרפואי פעלו באופן המתאים בתהליך האבחון, הטיפול והמעקב. הפרת חובת הזהירות עשויה להתבטא, למשל, באי ביצוע בדיקות הכרחיות, אי הפניית המטופל למומחה, או באי מתן טיפול רפואי מתאים על פי הממצאים הקיימים.

הקשר הסיבתי

הקשר הסיבתי הוא מרכיב קריטי בתביעת רשלנות רפואית. על התובע להוכיח כי ההפרה של חובת הזהירות היא שגרמה לנזק. בית המשפט יבחן האם יש קשר ישיר בין ההפרה לבין הנזק שנגרם, כלומר האם ניתן לומר שהנזק לא היה מתרחש אלמלא הרשלנות הרפואית. לדוגמה, ניתן לבחון האם האיחור באבחון הסרטן גרם להחמרת המחלה או הפחית את סיכויי ההחלמה של המטופל.

היקף הנזק

לאחר שהוכח הקשר הסיבתי, בית המשפט עובר להערכת הנזק שנגרם למטופל. הנזק יכול להיות פיזי, כמו התפשטות הסרטן לצורות גרורתיות, צורך בטיפולים מורכבים יותר, או נזקים נפשיים כמו חרדה ודיכאון. בנוסף, נבחנים נזקים כלכליים כגון אובדן כושר עבודה, הוצאות רפואיות חריגות, ואובדן איכות חיים. בית המשפט ישקלל את כל הנזקים הללו על מנת להעריך את סכום הפיצויים.

חוות דעת רפואיות

בתביעות רשלנות רפואית, חוות דעת רפואיות של מומחים בתחום הן כלי מהותי עבור בית המשפט. המומחים מספקים הערכה מקצועית לגבי התנהלות הרופא או הצוות הרפואי, ומסייעים לבית המשפט להבין אם הפעולות שננקטו עומדות בסטנדרטים המקובלים. חוות הדעת גם מספקות תובנות לגבי הקשר הסיבתי והנזק שנגרם למטופל.

עמידה בסטנדרטים רפואיים מקובלים

בית המשפט בוחן את פעולות הרופא או הצוות הרפואי לאור הסטנדרטים המקובלים בתחומם. מדובר בדרישות המקצועיות הנדרשות לביצוע אבחון, טיפול, ומעקב רפואי על פי הנורמות המקובלות במקצוע הרפואה. נבדקת ההתאמה בין הפעולות שבוצעו לבין מה שמצופה מרופא או מומחה סביר באותן נסיבות.

הערכת סיכויי ההחלמה

בית המשפט מעריך את השפעת הרשלנות על סיכויי ההחלמה של המטופל. נבחן האם איחור באבחון או בטיפול הפחית באופן משמעותי את סיכויי ההחלמה של המטופל, או האם הטיפול המאוחר החמיר את מצבו של המטופל. אם ניתן להוכיח שהרשלנות פגעה בסיכויי ההחלמה, הדבר מהווה בסיס לפסיקת פיצויים נוספים.

פיצויים

בסופו של התהליך, אם בית המשפט קובע כי הייתה רשלנות רפואית, הוא יפסוק את גובה הפיצויים למטופל. הפיצויים כוללים מספר מרכיבים, בהם פיצוי על כאב וסבל, הפסד כושר עבודה, הוצאות רפואיות, עזרה צד ג’, ופגיעה באיכות החיים. גובה הפיצויים נקבע בהתאם להיקף הנזק שנגרם ולמידת הרשלנות.