תביעת רשלנות רפואית בהריון

ק’ שהייתה בהריון עברה שלוש בדיקות אולטרא-סאונד במכון מור. בנוסף ביקרה ק’ כ – 15 פעמים בטיפת חלב לצורך מעקב.

במשך כל מהלך ההיריון נאמר ל – ק’ כי הריונה תקין, למרות ממצאים בלתי תקינים שנמצאו בבדיקות האולטרא סאונד שהעידו על פיגור בהתפתחות העובר, לא נמסר לתובעת כי הריונה אינו תקין ולא בוצעו הבדיקות המתבקשות לאיתור המומים בעובר.

כך למשל נרשם בדו”ח המעקב כי גיל ההיריון לפי תאריך וסת אחרון הינו 10 שבועות ואילו גיל ההיריון לפי בדיקת אולטרא סאונד הוא שמונה שבועות ושלושה ימים. לפי בדיקה זו היה פיגור של שבוע וארבעה ימים בין הגיל הכרונולוגי של העובר לגיל לפי הבדיקה. במהלך התפתחות ההריון הלך וגדל הפער בין הגיל הכרונולוגי לבין הגיל המוערך בבדיקת אולטרא סאונד, והגיע לארבעה שבועות פיגור. למרות זאת, נאמר ל – ק’ כי הבדיקה תקינה והיא לא הופנתה לבדיקות נוספות. כמו כן לא אובחן המום הלבבי של המחיצה הבין חדרית שניתן היה לאבחנו בבדיקת סקירת מערכות שגרתית.

גם בסקירה ממוקדת שנערכ במכון מור עלו  ממצאים חריגים והודגמו איברים קטנים מהנורמה אך למרות הממצאים הבלתי תקינים והפער הגדל בהתפתחות העובר, רושם הבודק בסיום הבדיקה כי “רצוי מעקב” בלבד.

ק’ פנתה לבית החולים אסף הרופא והצוות הרפואי החליט בשבוע ה – 38 להריון, להקדים את הלידה באבחנה שמדובר בהפרעה בהתפתחות העובר ברחם. הצוות הרפואי לא יידע את הורי העובר ולא הסביר להם דבר אודות מצבו של העובר והאפשרות למומים.

לבסוף נולדה ל – ק’ ילדה עם מומים מולדים מרובים, בניהם, נקבע שהילדה סובלת ממומים אחדים בלב כגון מחיצה בין חדרית גדולה (Large VSD ) טרנספוזיציה של כלי הדם (Transposition of Great Arteries) ועוד וכן חסר חצי חוליה בעמוד השדרה (Hemivertebra). כמו כן אובחנו שינויים מולדים בעיניים.

המומחה מטעם ק’ קבע כי האבחנה הקלינית בעת ההיריון הצביעה שקיים חשד סביר ביותר שמדובר בפיגור בגדילה התוך רחמית של העובר. אבחנה זו נקבעו לאור הבדיקות החוזרות של אולטרא סאונד, אשר הצביעו שקיים פער בין התפתחות העובר לפי מדידות המעריכות את גיל ההיריון בהתאם לווסת האחרונה (הגיל הכרונולוגי) וגיל ההיריון המוערך בהתאם למדידות האולטרא סאונד. עוד הוא קבע כי מומים מולדים הינם בין הסיבות העיקריות לפיגור גדילה.

מאמר נוסף שיכול לעניין אותך: הגשת תביעת רשלנות רפואית