קביעת פגישת יעוץ
רשלנות רפאית בניתוח קיסרי
אהובה טיכו 12.07.18 פסקי דין

רשלנות רפאית בניתוח קיסרי

בית המשפט קבע כי בית החולים יפצה ב155,000 ₪ אישה ששכחו לבצע קשירת חצוצרות במהלך ניתוח קיסרי

בית משפט השלום בירושלים חייב את בית החולים הר הצופים לפצות אישה בגין נזק שנגרם לה בכך שהצוות לא עיין בגיליון הרפואי שלה בו צוין כי מדובר באישה שהיא בהיריון בסיכון גבוה ויש לבצע בה קשירת חצוצרות.

סיפור הדברים:

היולדת ילידת 1970, אישה נשואה ואם לשבעה. הוסבר לה כי הריונות נוספים עלולים לסכן את חייה ועל כן בקשה כי יבצעו במהלך ניתוח קיסרי גם קשירת חצוצרות. למעשה במהלך הניתוח הקיסרי לא בוצעה הקשירה המבוקשת, כאשר דבר זה התגלה לאחר כשנתיים וחצי לאחר שאותה אישה הרתה שוב ובשבוע ה17 עברה הפלה טבעית. בגין כך היא פנתה והגישה תביעה נגד בית החולים הר הצופים.

עובדות המקרה

מדובר באישה שהיא למודת סבל. טרם האירועים שעומדים במוקד התביעה, לפני כעשרים שנה, פרצה שריפה בביתה של התובעת כאשר בה נספה בנה ועוד שניים מילדיה נפצעו באורח קשה. התובעת חוותה משבר נפשי בעקבות האירוע הטראומטי וכי אירוע השריפה הותיר בכל בני המשפחה את אותותיו. המשפחה גם מוכרת ברשויות הרווחה.

לאחר אירוע השריפה ילדה התובעת עוד שלושה ילדים.

מלבד אלו סובלת התובעת ממחלת סוכרת בלתי מאוזנת כמוכן מתת פעילות בלוטת התריס.

הריונה השמיני הוגדר כהיריון בסיכון גבוה כאשר במהלכו היא אושפזה שלוש פעמים במחלקה לסיכוני היריון. זאת בעיקר לצורך איזון הסוכרת. במהלך ההיריון נמצא כי העובר גדול וכי הוא נמצא במנח עכוז, על כן הופנתה התובעת לניתוח קיסרי וקשירת חצוצרות.

היא הופיעה לאשפוז בבית החולים שם חתמה על טופס הסכמה לניתוח וקשירה דו צדדית של חצוצרות. הטופס כולו היה כתוב בעברית ללא פירוט באנגלית מלבד ציון באנגלית של סוג הניתוח וכן שהוא כולל BTL, דהיינו קשירת חצוצרות דו צדדית.

על פי עדות התובעת, היא חתמה על טופס זה לאחר שהתייעצה עם הצוות הרפואי.

היא שוחררה כעבור מספר ימים כאשר נקבע מועד לניתוח לתאריך אשר בו גיל ההיריון צפוי להיות 38 שבועות.

כעבור מספר ימים התקבלה התובעת שוב בבית החולים, כשבוע לפני הזמן המשוער, עקב ירידת מים.

ב”גליון יולדת – מורחב”, שהוא טופס ממוחשב, צוין כי סיבת קבלתה היא ירידת מים והפרשה דמית, כמו כן צוינו מחלות רקע, עבר מיילדותי והבדיקות שבוצעו לתובעת באותיות בולטות. בעמוד הראשון של הטופס, תחת הכותרת “התראות” הופיעה טבלה, המפרטת נתונים מאשפוזים קודמים של התובעת, כמו למשל שהתובעת סובלת מסכרת ומטופלת באינסולין, וכן שהתובעת סובלת מתת-פעילות של בלוטת התריס ומטופלת באלטרוקסין, וכמו כן, לענייננו, ש”במידה ויולדת בניתוח קיסרי, היא מעוניינת ב BTL”. “התראות” אלו נכתבו כאמור באותיות גדולות ומובלטות, בעמוד הראשון. בסופו של הגיליון נכתב כי התובעת מועברת לחדר לידה לניתוח קיסרי דחוף.

התובעת ילדה בן בריא במשקל 4,340 ק”ג, עם ציוני אפגר תקינים. לא תועד ולא דובר כלל בימים בהם הייתה מאושפזת לאחר הלידה על אודות קשירת החצוצרות.

התובעת שוחררה כעבור חמישה ימים כאשר בגיליון השחרור תואר הניתוח אותו עברה כניתוח דחוף אשר עילתו עובר במצג עכוז. גם בטופס הזה לא הוזכר כלל הנושא של קשירת החצוצרות. כלומר לא כתוב שהיא בוצעה או שהייתה מתוכננת אך לא בוצעה בסופו של דבר.

היא שוחררה עם המלצה לשוב לביקורת כעבור שישה שבועות כפי המקובל.

לאחר כשנתיים וחצי פנתה התובעת אל רופא המשפחה בתלונה על העדר וסת מזה חמישה חודשים. סיבת הפניה בגיליון הרפואי נרשמה כדלקמן –  “תכיפות ודחיפות במתן שתן. לא קיבלה מחזור וסתי זה 5 חודשים. ידועה לאחר סגירת חצוצרות.”

לאחר כשבועיים החלה לדמם ולסבול מכאבי בטן תחתונה. היא פנתה אל בית החולים ושם התברר לה להפתעתה כי היא למעשה בהיריון וכי היא מצויה בעיצומה של הפלה. התברר כי העובר תאם גיל של 16-17 שבועות.

בעקבות כך היה עליה לעבור גרידה בהרדמה מלאה. במסגרת אותו אשפוז בקשה התובעת לבצע גם קשירת חצוצרות לפרוסקופית. היא אכן עברה גם את הטיפול הזה בהרדמה מלאה נוספת.

טענות הצדדים

התובעת –

התובעת טענה כי המנתחים התרשלו בכך על שלא עיינו ברשומות הרפואיות ועל כן גם לא היו ככל הנראה מודעים לרצונה של האישה לבצע את הליך הקשירה. כמו כן נטען כי אל נוכח הנתונים הרפואיים של האישה, חולת סכרת שאינה מאוזנת שעברה מספר ניתוחים קיסריים, בצירוף לגיל המתקדם יחסית של התובעת (39) היה על המנתחים להציע מיוזמתם את ההצעה.

על פי טענותיה של התובעת, בעקבות ההתנהלות הרשלנית של הצוות הרפואי היא הרתה שוב ונאלצה לעבור הפלה ועוד שתי פרוצדורות רפואיות בהרדמה כללית. ניתן היה להימנע מהפרוצדורה לו קשירת החצוצרות הייתה נעשית במהלך הניתוח הקיסרי כפי שהיא בקשה טרם הלידה.

התובעת טענה כי נגרמה לה עוגמת נפש רבה מהעניין כמו גם נכות נפשית. לתמיכה בטענות אלו היא הביאה את חוות דעתו של ד”ר פואד אלפארס על פיה היא סובלת מהפרעת הסתגלות, אשר אחוזי הנכות בגינה מוערכת על ידו ב- 20%.

על פי דבריה פגעו בה פעמיים. בפעם הראשונה כאשר לא כבדו את בקשתה ולא ביצעו את הפרוצדורה אותה בקשה שיבצעו ובפעם השנייה, כאשר לא יידעו אותה כלל כי הפרוצדורה המבוקשת בעצם לא בוצעה, עובדה שהובילה שוב להיריון שהסתיים בהפלה טבעית.

הנתבעת –

הנתבעת טענה מנגד כי התובעת הגיעה אל בית החולים עם ירידת מים לצורך ניתוח חירום וכי הצוות הרפואי התמקד במה שלפניו. לא הייתה כאן כל רשלנות רפואית כאשר הצוות בחדר הניתוח התרכז בניתוח והוא לא ביצע באותו זמן פרוצדורות נוספות. הנתבעת אף הוסיפה כי החולה לא שאלה ולא דברה כלל על הדבר וכי אילו הייתה מבררת לפחות האם אכן בוצע ההליך או פונה למעקב רופא לאחר הלידה ומראה את טופס השחרור יכולה הייתה לדעת כי לא בוצעה הפרוצדורה ואז הייתה יודעת כי עליה לנקוט באמצעים אחרים בכדי למנוע היריון.

דיון והכרעה

השופטת שמעה את טענות שני הצדדים, כאשר דחתה אחת לאחת את טענותיה של הנתבעת כי יש להטיל אשם תורם על התובעת. היא טענה כי עיון קל בגיליון העברת התובעת מחדר המיון אל חדר הניתוח יכול היה לגלות לרופאים כי התובעת מבקשת לבצע גם הליך של קשירת חצוצרות. השופטת ציינה כי רמת הדחיפות של הניתוח לא מצדיקה כלל את ההתעלמות מקריאת המסמכים הרפואיים של התובעת. על פי דבריה, לאחר הוצאת התינוק הייתה השהות לעיין בגיליון הרפואי ולבצע את ההליך המבוקש.

השופטת למעשה החליטה לדחות את הניסיון של הנתבעת להטיל אשמה על התובעת וציינה כי אי אפשר היה לצפות מהנתבעת כאשר היא עם ירידת מים, שהיא תשים לב כי בטופס ההסכמה לביצוע הניתוח אכן מוזכר הנושא של קשירת חצוצרות, מה גם שהיא כבר חתמה מספר ימים קודם לכן על טופס הסכמה לניתוח אשר כלל את הסעיף של קשירת חצוצרות.

השופטת פסקה לתובעת פיצוי של 155,000 ₪ בתוספת שכ”ט עו”ד והוצאות משפט.

 

לקבלת פגישת יעוץ חייג או שלח פרטים: