קביעת פגישת יעוץ
בעקבות רשלנות איבד את סיכויי ההחלמה
אהובה טיכואהובה טיכו 08.07.18 פסקי דין

בעקבות רשלנות איבד את סיכויי ההחלמה

חולה בסרטן ערמונית הגיש תביעה נגד שירותי הבריאות הכללית על כך שלא אבחנו בזמן את מחלתו שהפכה בעקבות האיחור בגילוי לסופנית. בית המשפט קבל את גרסתו של התובע והעריך את הנזקים שלו בכמיליון שקל.

סיפור הדברים

התובע הינו יליד שנת 1953. הוא משמש כמדריך טיולים בעיסוקו. בתאריך 7/6/12 הוא פנה אל רופאת המשפחה שלו מטעם קופת החולים כללית והתלונן על תכיפות במתן שתן במשך כשנה כאשר הדבר מפריע לו בעיקר בשעות הלילה. התובע ציין כי הוא חושש שישנה בעיה עם הערמונית אך הוא שלל רקע משפחתי או היסטוריה של גידולים מן הסוג הזה.

רופאת המשפחה הפנתה אותו לביצוע בדיקות דם, ייעוץ אצל רופא גסטרואנטרולוג, ביצוע בדיקה של אולטרה סאונד בטן ודרכי השתן. היא בקשה כי התובע ישוב אחר כך לביקורת היא אף הורתה לו להתחיל בטיפול תרופתי ב -OMNIC.

אין חולק כי הוא הופנה גם לבדיקת PSA, בדיקת דם שנועדה לבדוק את רמת ה-PSA – שזהו חלבון המופרש ע"י בלוטת הערמונית – והתוצאה שלה באה לידי ביטוי בדם.

התובע אכן ביצע את בדיקת ה PSA-ביום 2.7.12 והתוצאה שלה עמדה על פי גיליון המעבדה, על 4.31 ng/ml. סומן בטופס הבדיקה שערך זה אינו תקין וכי הוא חורג מן הנורמה.

תוצאות הבדיקה הגיעו אל מחשבה של רופאת המשפחה ועל כך אין חולק. עוד יצויון כי בדיקות אלו שנערכו אצל התובע בעבר הראו ערכים תקינים. (ערכים של 2.27 ו-3.37, בהתאמה)

כשלושה שבועות לאחר מכן, הגיע שוב התובע אל רופאת המשפחה אך עם תלונה בנושא אחר לגמרי. במסגרת טיול אותו הדריך בלונדון, הוא נפל באוטובוס ונחבל בידו הימנית. למעשה הוא טופל בבית חולים מקומי בלונדון לצורך 'החזרת הכתף' אך מלבד הפחתה בעוצמת הכאב הוא עדיין המשיך לסבול ממגבלה בתנועה. הוא התלונן גם על כאבים באזור הגב התחתון שהקרין לכיוון הרגל בעקבות החבלה. הוא הופנה לטיפול במרפאת כאב כאשר תוצאות הבדיקה הקודמת לא הועלו והם כלל לא נידונו באותו ביקור.

במשך אותה השנה וגם בשנה שלאחר מכן צוינו עוד מספר ביקורים של התובע בקופת החולים אצל רופאת המשפחה בעקבות עניינים שונים כאשר באף אחת מהם לא הייתה כל התייחסות לתוצאות החריגות של בדיקת ה-.PSA.

בתאריך 11/11/13 ביקר שוב התובע אצל רופאת המשפחה. הומלץ כי יבצע בדיקת CT בטן בשל בלוטות לימפה מוגדלות. אלו נצפו כממצא לוואי בבדיקת MRI אותו ערכו לו בשל בעיות הגב. בבדיקת ה – CT אותו ערך בתאריך 14/1/14 הודגמו בלוטות לימפה מוגדלות. לאור זאת קיימה הרופאה התייעצות עם רופא אונקולוג אשר המליץ כי הוא יבצע שורה של בדיקות נוספות. בהן בדיקת PSA נוספת ובדיקת מיפוי עצמות.

בבדיקת PSA התקבל ערך של 30.94 ng/ml, ובבדיקת מיפוי עצמות הודגמו גרורות גרמיות. על כן הועלה חשד לסרטן הערמונית והתובע הופנה לביצוע ביופסיה של הערמונית.

בביופסיה של הערמונית אובחן סרטן ערמונית בדרגת ממאירות של גליסון 9 (9 GLEASON ) התופס 60% מהרקמה. התובע טופל בטיפול הורמונלי ובהמשך בהקרנות לערמונית ולעמוד שדרה צווארי. בהמשך ירדה רמת ה-PSA עד ל-0.31 ול- 0.02 ng/ml. הבדיקה נערכה בבית חולים הדסה עין כרם.

טענת התובע –

תוצאת בדיקת ה-PSA מיום 2.7.12 היא למעשה העומדת במוקד התביעה. ברור לשני הצדדים ואין חולק על כך כי לא ניתנה כל התייחסות לתוצאת בדיקה זו עד לאבחון מחלתו של התובע בתחילת שנת 2014.

התובע טוען בכתב תביעתו כי מדובר בתוצאה חריגה המעלה חשד לגידול בערמונית. הוא טוען כי חרף זאת, תוצאה זו לא נמסרה לו ע"י רופאת המשפחה, לא ניתנה לה כל התייחסות רפואית והיא לא הוסברה לו. גם בהמשך שנת 2012 ועד לחודש נובמבר 2013, משך כשנה וחצי, בתקופה אשר בה שב התובע וביקר מספר פעמים אצל רופאת המשפחה, לא ניתנה כל התייחסות לתוצאת הבדיקה וכך למעשה הוחמצה האפשרות לגלות את הגידול הממאיר בבלוטת הערמונית של התובע.

כתוצאה מהחמצה זו, אובחן סרטן הערמונית באיחור של כשנה וחצי כשהוא במצב גרורתי מתקדם. כך נטען.

טענות הנתבעת –

הנתבעת טוענת מנגד, כי בדיקת PSA איננה בדיקת סקר מומלצת שנועדה לצורך גילוי מוקדם של סרטן הערמונית וכי תוצאת הבדיקה לא הייתה חריגה אלא על הגבול העליון של הנורמה. אבחון מוקדם של המחלה לא היה משנה באופן משמעותי את מהלכה כמו גם את סיכויי הריפוי וההישרדות של התובע.

התובע הגיש שתי חוות דעת רפואיות אשר בהן העידו האורולוג מרדכי סלע וד"ר רענן ברגר.

האורולוג ד"ר מרדכי סלע כתב בחוות דעתו כי אילו טופל התובע כראוי, ניתן היה לעלות על הממצא הממאיר "בשלב מוקדם בהרבה" מן השלב בו נתגלה בפועל.

כמו כן, היה על רופאת המשפחה להתייחס להיסטוריה המשפחתית של התובע, היסטוריה של ממאירות באיברים שונים שהתגלו אצל אח ואחות של התובע בעוד שבגיליון הרפואי נרשם כי אין היסטוריה של סרטן במשפחה.

עוד ציין כי בשלב בו אובחן התובע כסובל ממחלה ממארת של הערמונית עם גרורות, נותרה לו כבר רק "קשת טיפול די מצומצמת כדי להקל על סבלו ובמידה מסוימת להאט את קצב הגידול". את מחלתו כבר לא ניתן היה לרפא וכל מה שנותר הוא לנסות להקל על כאביו. לעומת זאת, אם אבחון המחלה היה כבר בשנת 2012 זה היה מונע את התפתחותה ומאפשר לתובע לחיות עוד שנים רבות עם עבודה פורייה ותוחלת חיים רגילה.

גם האונקולוג ד"ר רענן ברגר סבור בחוות דעתו, כי בביקור התובע מיום 7.6.12, כמו גם לנוכח תלונות התובע, היה על רופאת המשפחה לבצע בדיקה ידנית או להפנות את התובע לצורך בירור לאורולוג, וכי תוצאות בדיקת ה- PSA המוגברת, המעלה חשד לגידול ממאיר בערמונית, חייבה התייחסות. צוין עוד כי גיל התובע, הסיפור המשפחתי, הסימפטומים ועליית ה- PSA לאורך זמן, חייבו מתן הסבר למטופל על משמעות התוצאות, כמו כן הפנייתו לבירור אורולוגי והפנייה למסגרת מעקב מסודרת.

המומחה הדגיש עוד כי הנתונים הקליניים – שהם הסימפטומים שתיאר התובע כמו כן תוצאות הבדיקות – אינם מחייבים אבחנה של סרטן הערמונית אך הם מחייבים להעלות חשד לדבר ולפעול לבדיקות כמפורט לעיל. צוין כי מתוך בחינת הרשומות הרפואיות עולה כי לא הייתה כל התייחסות לממצאים הקליניים של התובע.

תשובת הנתבעת

הנתבעת הגישה חוות דעת של שלוש רופאים:

האורולוג פרופ' אילן ליבוביץ מציין בחוות דעתו כי התובע אובחן כחולה בסרטן ערמונית בדרגת סיכון גבוהה בינואר 2014 בשלב מתקדם גרורתי גליסון 9. יחד עם זאת הטענה שניתן היה לאבחן את מחלתו כבר בשנת 2012 היא בגדר "חוכמה לאחר מעשה", שכן הממצאים בזמן אמת שמזוהים כיום כסימני המחלה הראשוניים היו מעטים וקשים לזיהוי ע"י הרופא הסביר.

האונקולוג פרופ' אברהם קוטן ציין כי ניתן לקבוע בביטחון כי ממאירות לא הייתה קיימת אצל התובע בתקופה שבין מאי 2010 ליולי 2012 הייתה התחלה של מחלה שהחלה להתפתח מספר חודשים עד כשנה -שנה וחצי לפני אבחונה בפועל.

כך גם טענה פרופסור חוה טבנקין.

למרות זאת החליט בית המשפט לקבל את תביעת הרשלנות הרפואית.

"על רופא משפחה אשר הפנה מטופל לבדיקות, ותוצאותיהן מובאות לפניו, מוטלת החובה לעיין בתוצאות הבדיקות ולנקוט בצעדים הדרושים להמשך הטיפול, ככל שאלה נדרשים, בהתאם למידת הדחיפות העולה מתוצאות הבדיקות. הדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בתוצאות בדיקות המתייחסות למחלות מסכנות חיים כאשר  על כף המאזניים מונחים חיי המטופל, שלמות גופו ואיכות חייו" כך כתבה השופטת.

היא זיכתה את התובע בפיצוי של 964 אלף ₪ עקב רשלנות רפואית

לקבלת פגישת יעוץ חייג או שלח פרטים: