קביעת פגישת יעוץ
הנזק וחישוב הפיצויים
אהובה טיכואהובה טיכו 01.05.18 רשלנות רפואית

הנזק וחישוב הפיצויים

חובת הוכחת הנזק – כאמור, על התובע הנטל להוכיח כי נפגע בשל התנהגות רשלנית של גוף רפואי כזה או אחר, כמו כן עליו להוכיח כי כתוצאה מהתנהגות זאת, נגרם לו נזק. אילולא יוכיח התובע כי אכן נגרם לו נזק– לא יהיה זכאי לפיצוי וכפועל יוצא, במרבית המקרים, תביעתו תדחה.

אופן חישוב הפיצויים – עקרון "השבת המצב לקדמותו"

הכלל המנחה בתביעות נזיקין ובתביעות רשלנות רפואית בפרט, נעוץ בעקרון "השבת המצב לקדמותו" – RETITUTIO IN INTERGRUM, היינו שמצבו של הניזוק ביחס לרכוש שנפגע יושווה, במידת האפשר, למצב בו היה נתון לפי מעשה העוולה, שיהיה מצבו לא גרוע מזה, אך גם לא עדיף מזה.

אם נקבע כי אכן מדובר במקרה של רשלנות רפואית, קובע בית המשפט את גובה הפיצויים, לפי המסמכים שהוגשו לפניו, ובהתאם להוצאות הרפואיות, מידת הכאב והסבל, עזרת צד ג', הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, ועוד. כאמור, המטרה המקובלת של פיצויים היא להעריך ככל הניתן את הנפגע במצב שבו היה לפני האירוע המזכה אותו בפיצויים, ולשלם לו בהתאם לכך.

כמו כן, אנו מבינים כי לאור התנהגות הרשלנית יכול להיות שנגרמו לניזוק נזקי גוף משמעותיים אשר מחייבים פיצוי בגינם, בין אם לצורכי שיקומו ובין אם לצורכי טיפולו.

אופן חישוב הפיצויים מתחלק ל-2 ראשי נזק עיקריים, נזק ממוני ונזק לא ממוני:

  1. נזק ממוני לעבר – הוצאות ונזקים ברי פיצוי שנגרמו לתובע עד למועד חישוב הנזק.
  2. נזק ממוני לעתיד– הוצאות ונזקים עתידיים שייגרמו לתובע בשל האירוע הרשלני.
  3. נזק לא ממונ – כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה וכו'.

ראשי הנזק הממוני לעבר ולעתיד

אובדן כושר השתכרות – פיצויים בגין הפסד השתכרות בתביעה בגין רשלנות רפואית כוללים בדרך כלל שני מרכיבים: פיצוי בעד אובדן השתכרות בפועל (עבר) ופיצוי בגין אובדן כושר השתכרות (לעתיד). פיצוי זה מביא בחשבון את הפגיעה בכושר ההשתכרות של הנפגע כתוצאה מעוולת הרשלנות. על כן, אם אדם נפגע כתוצאה מרשלנות ואינו יכול עוד להמשיך בעבודתו, יפסוק לו בית המשפט פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות. כושר השתכרות בא לידי ביטוי בהשתכרות בפועל, או שיונח שיבוא לידי ביטוי בעתיד בהשתכרות בפועל, גורר אחריו במקרה של פגיעה בו פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות, ואולם פגיעה בכושר השתכרות שאינו מוחשי אינה עשויה להצמיח תשלום פיצויים.

בשיטה הקלאסית הפיצוי יהיה:

הסכום שאותו הפסיד התובע (לעיתים המשכורת המלאה ולעיתים חלק מהמשכורת במקרה שבו הניזוק יכול לעבוד רק חצי משרה) X מספר השנים עד לגיל הפנסיה (גברים -67, נשים – 65). יש לציין כי הפיצוי עבור עצמאיים נמשך אף מעבר לגיל הפרישה, ויכול להגיע אף ל-72.

כמו כן, בתי המשפט מפצים בראש נזק זה גם אובדן הנאות סוציאליות, לרוב מסתכם בתוספת של כ- 20% לגובה השכר החודשי.

במקרה של קטינים, כאשר לא ניתן להאריך את פוטנציאל ההשתכרות העתידי שלהם (שכן הם ניזוקו עוד לפני השלב שבו קיבלו משכורת לראשונה), בתי המשפט מפצים לפי גובה השכר הממוצע במשק – נכון ליום זה, בערך 10,000 ₪.

מה קורה במצב שבו הניזוק נפטר בעקבות האירוע הרשלני?

ראשית יש להבהיר, כי את התביעה במקרה של אדם שנפטר מגיש העזבון של אותו אדם שנכנס בנעליו –כל מה שהמנוח יכול לתבוע, העיזבון יכול לתבוע בשמו. כלל הזכות לפיצויים עתידים שהיו לניזוק.

השאלה שעולה האם העיזבון היה זכאי לפיצויים עבור השנים בהם הניזוק אינו צפוי לחיות- השנים האבודות: הניזוק נפטר ואלמלא הרשלנות שנגרמה לו הוא היה חי ועובד עד גיל 65. הניזוק נפטר בגיל 50.

הלכת גבריאל (ע"א 295/81 עיזבון המנוחה שרון גבריאל נ' דניאל גבריאל) בעבר אמרה, שניזוק לא יכול לקבל עבור שנים שבהם הוא לא צפוי לחיות והעיזבון אינו יכול לקבל פיצוי עבור השנים האבודות- שנים בהם לא צפוי לחיות. מכאן- הניזוק בדוגמא לא יכול לקבל פיצוי.

הלכת אטינגר (ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל ואח' נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ ) – פס"ד זה שינה את ההלכה. גם העיזבון וגם הניזוק, זכאים לקבל פיצוי על השנים האלו.

מרגע שבוטלה הלכת גבריאל וניתן פס"ד אטינגר – ההלכה היא שהניזוק החי יכול לתבוע בגין אובדן השתכרות בשנים בהן הוא לא צפוי לחיות והזכות הזו שורדת את מותו. היא עוברת ליורשים.

על מנת לחשב את אופן הפיצוי, נקבע עוד "מבחן הידות", ניקח לדוגמא:

מנוח השתכר 5000, אשתו השתכרה 1000.

מורידים רק את "ידת הקיום" שלו- אותו הסכום שהניזוק צפוי היה לצרוך.

4 ידות- מנוח, רעייתו, משק בית ,ידת חיסכון. 6000/4 = 1,500.

מורידים מה 5000 את ה 1500 = 3500 ₪. כלומר שיטת החישוב תהיה 3,500 ₪ X מספר השני שהמנוח היה חי אילולא אירוע הרשלנות.

מה קורה כאשר מת אדם ללא תלויים בכלל? איך מנקים לעיזבון את צריכת הקיום שלו? מנקים 70% מההכנסה. ההנחה היא שהוא היה צורך 70% מהכנסתו והיה עובר לעיזבון רק 30%.

עזרה סיעודית – אנשים הניזוקים עקב רשלנות רפואית נדרשים לעיתים קרובות לעזרה סיעודית, אם לתקופות זמניות או לצמיתות, בשל פגיעות בדרגות חומרה שונות ביכולות התפקוד העצמאיות שלהם. עזרה זו עשויה להיות מסופקת בחינם על ידי קרובי משפחה כמו ההורים, אחים, בני זוג וילדים, או להינתן תמורת תשלום לגורם חיצוני ומקצועי, כדוגמת עוזרת בית, מטפל צמוד או מטפל לילדים. במקרים חמורים נזקק הנפגע לטיפול צמוד עשרים וארבע שעות ביממה.

פסק הדין המרכזי בתחום הינו ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור – שמיר חברה לביטוח, אשר קבע אמות מידה מנחות לגבי שיעור הפיצוי עבור ראש נזק של עזרה לזולת, הניתנת לנפגעים בעלי נכות קשה או רב מערכתית, אשר נזקקים לעזרה צמודה ושירותי סיעוד לאורך כל שעות היממה.

נסיבות המקרה: עקב תאונת דרכים הפך התובע לנכה קשה, הנזקק לעזרה סיעודית צמודה. כושרו וכישוריו המנטליים לא נפגעו ולכן נפסק, כי יש להתיר לו לשהות בביתו או במוסד וכי פסיקת הפיצויים תתבסס על העקרונות של השבת המצב לקדמותו והקטנת נזק על ידי הניזוק.

בסוגיית העסקה ישירה של מטפלים או על ידי חברת כוח אדם נפסק, כי הדרך הראשונה הינה זולה יותר לאורך זמן.

לשאלה האם להעסיק עובד ישראלי או עובד זר נקבע, כי חובת הקטנת הנזק מחייבת העסקת עובד זר, שעלותו נמוכה יותר.

לכך יש להוסיף עלות העסקת עובד ישראלי בסופי שבוע וכאשר המטפל הקבוע נעדר מסיבות חופשה או מחלה, לשקלל סיכון של הטלת מגבלות על הגעת עובדים זרים לארץ ולהוסיף את עלויות המחייה של העובד הזר בבית הנפגע.

על בסיס אלה נפסק לתובע פיצוי בגובה של כ 12,000 ש"ח לחודש עבור ראש נזק זה, בהיוון להיום – 17,000 ₪ לחודש עד סוף תוחלת חיים.

ראשי נזק ממוניים נוספים:

טיפולים רפואיים והוצאות רפואיות – בית המשפט בנוסף מפצה את הניזוק עבור הוצאות רפואיות שהוא עתיד להוציא בעקבות האירוע הרשלני, כך לדוגמא: עבור תרופות, טיטולים, טיפולים פסיכולוגיים/ רגשיים, ביקורים תכופים אצל מומחים רפואיים וכו'.

התאמת דיור – לרוב, במקרים בהם הפך הניזוק לסיעודי מלא, הוא זקוק לבצע התאמות דיור אי אילו ואחרות על מנת להתאים את ביתו למצב הנוכחי, לרוב התאמות אלו כוללות: רמפה כניסה לכיסא גלגלים, בניית חדר נוסף למטפל הסיעודי, הרחבת מסדרונות הבית, לעיתים אף מומלץ לעבור לבית צמוד קרקע (במקרה שאין מעלית) וכו'.

ניידות – כאשר הניזוק מאבד את יכולת ניידותו העצמאית (למשל בשל פארפרזיס קשה) והוא נזקק לכיסא גלגלים, הוצאות הניידות שלו מוגברות ועל כך יקבל פיצוי. כך לדוגמא: הוצאות מוניות, אוטובוסים, הסעות נכים, עלות רכב מיוחד להסעת נכים, נסיעות לטיפולים רפואיים תכופים ועוד.

אביזרים שיקומיים – בפרק זה בית המשפט מפצה את הניזוק בכל ציוד עזר שיקומי שהוא זקוק לו, כך לדוגמא: מזרני לחץ, מיטה מתכווננת, פרוטזה, כיסא גלגלים, כריות, מעקה, כיסא רחצה וכו'.

נזק לא ממוני

כאב וסבל ואובדן הנאות החיים – הפיצוי בגין הכאב והסבל ואובדן הנאות החיים של הנפגע הוא פיצוי שניתן בשל – "תחושות של חוסר נוחות פיזית או מיחושים הנגרמים לניזוק כתוצאה מפציעתו, וכן בגין כל פגיעה נפשית כגון צער, עצב, או עוגמת נפש עקב הפגיעה" (ע"א 4022/08 אגבבה נ' המועצה המקומית פרדס חנה כרכור). בשונה מראשי הנזק הממוניים, אב נזק זה מתייחס לנזק סובייקטיבי אישי של הניזוק. הערכת נזק זה נעשית תוך בחינה של הנפגע ותחושותיו הסובייקטיביות לגבי הפגיעה הפונקציונלית בו.

דוגמאות לפסקי דין שבהם נפסקו סכומים גבוהים / חריגים:

  1. ע"א 2055/90 פלוני נ' הרב זאב – קטין שבשל התרשלות המוהל נגרם לו אובדן של שני שליש מאיבר מינו – 500,000 ₪.
  2. ת"א 2020/95 תנעמי נ' אלתא תעשיות אלקטרוניות בע"מ – זכות של 100%, שיתוק מלא בארבע גפיים ופגיעה קוגניטיבית והתנהגותית – 800,000 ₪.
  3. ת"א 1702/08 אברמוביץ מאיר נ' שירותי בריאות כללית – כריתת גפה ברשלנות – 800,000 ₪.
  4. ת"א 3019-09 א.ו ואח' נ' שירותי בריאות כללית ואח' – תיק הולדה בעוולה בשל מעקב היריון רשלני, 100% נכות לתינוק – 1,000,000 ₪ להורים.

ניכויי המוסד לביטוח לאומי – כלל נוסף בנזיקין קובע כי "אין מפצים פעמיים על אותו הנזק", לפיכך, כאשר המוסד לביטוח לאומי מעניק לניזוק גמלה (בין בקצבת נכות כללית, קצבת ניידות או קצבה לשירותים מיוחדים) יש לנכות את סכום התגמולים שקיבל בעבר התובע (בגין אותה הנכות שנגרמה לו בשל האירוע הרשלני לו הוא טוען) ואת סך הגמלאות שהוא עתיד לקבל הממוסד לביטוח לאומי, מסך כלל הפיצוי שעתיד להיפסק לו בבית המשפט.

לקבלת פגישת יעוץ חייג או שלח פרטים:

Comments

comments