פסיקה חדשה בעניין רשלנות בהריון

רשלנות רפואית בהריון. “הלכת המר” ביטלה את תקופת ההתיישנות שקבעה הלכת זייצוב. עד הלהלכת המר שיצאה ביום 28/5/2012 קבעה הלכה חדשה לפיה ההורים, והם בלבד, יוכלו לתבוע כת המר, תקופת התיישנות של תביעות “חיים בעוולה” עמדה על – 25 שנה. הלכת המר קבעה כי תיקים שמתנהלים כיום בבית המשפט אשר הוגשו לפי ההלכה הקודמת של “חיים בעוולה” ימשיכו להתנהל, כל עוד לא הוגשה בהם תביעת הורים. אם הוגשה תביעת הורים, קובע פסק דין המר כי במקרה כזה רק תביעת ההורים תמשיך להתנהל – והיא בלבד.
ביום 28/8/2014 התקבלה פסיקה חדשה בעניין התיישנות תביעות. המדובר ב- רעא 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום, שיהווה כעת עמוד תווך לעניין נושא של התיישנות תביעות “הולדה בעוולה”.
הלכת המר יצרה בעיית התיישנות, תביעות שלא הוגשו תוך 7 שנים מיום הלידה בעצם התיישנו ברגע שניתן פסק הדין. בבתי המשפט המחוזיים ניתנו פסיקות סותרות בנוגע לשאלת ההתיישנות.
פסק הדין החדש שניתן ביום 28/8/2014 עושה סדר בסוגיית ההתיישנות. פסק הדין קובע כי גם אם עברו למעלה מ -7 שנים לאחר הלידה, עדיין יהיה ניתן לתבוע לפי העילה הישנה של חיים בעוולה, תוך שנה מיום פסק הדין. כלומר – אם עברו פחות מ – 7 שנים אין כל בעיה להגיש תביעה, אבל במידה וכן, התאריך האחרון להגיש את התביעה היה עד ליום 28/8/2015.
בפסק הדין החדש, קבע בית המשפט כי אין זה צודק שמשפחות שסברו שיש להן 25 שנה לתבוע בגין הנזקים של ילדם, כעת לא יוכלו לתבוע. ניקח כדוגמא ילד שנולד ב 1.1.2004. בתקופת ילדותו כמעט ולא התגלו נזקים, אבל ככל שהילד מתבגר ההורים מגלים יותר ויותר שהילד מתקשה בכל מיני דברים, שילדים אחרים עושים יותר מהר. הם ידעו שיש להם 25 שנה לתבוע ולא היו בטוחים שיש לילד נזק משמעותי, אבל הנזק הולך ומחמיר. האם זה יהיה מוצדק פתאום לקבוע, כפי שקבע פסק הדין בעניין המר, שתקופת ההתיישנות התקצרה ל-7, ולמנוע מההורים האלה לתבוע? (אם הילד נולד בשנת 2004, עברו למעלה מ 10 שנים ולכאורה נחסמה ממנו זכות התביעה). פסק דין המר לא התכוון לגרום לתוצאה של פגיעה באינטרס ההסתמכות של ההורים ולכן בתי המשפט המחוזיים לא ביטלו כמעט את זכות הגישה לערכאות, למרות שעברו 7 שנים מאז הלידה, אך עשו זאת בדרכים שונות.