הריון שהסתיים בטרגדיה

הריון שהסתיים בטרגדיה – קופת החולים תפצה את התובעת ברבע מיליון ₪

אישה איבדה את עוברה בשבוע 41 להריונה. בית המשפט קבע כי קופת חולים לאומית התרשלה בכך שהיא לא שמרה את בדיקות המוניטור כמתבקש ועל ידי כך נמנע מאישה להוכיח את התביעה שלה.

סיפור הדברים:

התובעת היא ילידת שנת 1975. נשואה ואם לארבעה ילדים. בשנת 2006 היא הרתה את ההריון הרביעי שלה.

החל מיום 8/10/06 היא החלה לבצע את המעקב הרפואי אחר ההריון אצל ד”ר ולנטינה קייטמן בקופת חולים לאומית.

היא ביצעה את כל הבדיקות הדרושות באופן מלא כולל סקירת מערכות מורחבת, בדיקות סקר, בדיקת מי שפיר וגם פנתה לייעוץ גנטי בעקבות ההמלצה הרפואית. היא ביצעה את כל בדיקות הדם אשר אליהם הופנתה כולל העמסת סוכר כנדרש, בדיקות לחץ דם תקופתיות וכו’ ולמעשה בכל הבדיקות נמצא כי מהלך ההריון כולו תקין ואף חששות שהועלו לאחר בדיקות שנעשו כמו לאחר סקירת מערכות או בדיקת מי שפיר, נשללו לאחר ביצוע של בדיקות מעמיקות יותר.

החל מהתאריך 1/4/07 היא החלה להתלונן על ירידות בתנועות העובר. היא נבדקה על ידי רופאת הנשים שלה ד”ר קלייטמן והבדיקה נמצאה תקינה. פלט המוניטור – לא נשמר. הומלץ לתובעת להופיע שוב כעבור שבוע לצורך ביצוע של בדיקת מוניטור נוספת יחד עם המלצה כי במקרה של היעדר בתחושת התנועות או הופעת דימום או ירידת מים, תפנה מידית אל בית החולים.

כעבור שולשה ימים היא שוב חשה בירידה בתנועות העובר ועל כן פנתה לשירותי מר”מ – מרכז רפואה מידית. שם נבדקה על יד רופא נשים ד”ר גוגל אשר ביצע לה גם כן בדיקת מוניטור עוברי אשר פוענח גם כן כתקין.

לאחר כעשרה ימים היא נבדקה שוב בקופת החולים על ידי רופאת הנשים אשר ציינה גם כן כי כל המדדים הינם תקינים והומלץ כי תופיע שוב כעבור יומיים לצורך ביצוע בדיקת מוניטור נוספת.

לאחר יומיים היא אכן הופיעה שוב לצורך ביצוע הבדיקות וגם אלו נמצאו תקינות לחלוטין. לאחר יומיים היא פנתה למר”מ היות ולא חשה בתנועות עובר. בוצע ניטור תוך רחמי אשר הדגים תמונה ברורה המתאימה למוות תוך רחמי. לנוכח הממצא היא הופנתה אל חדר הלידה בבית החולים לניאדו. כאשר התקבלה בוצעה בדיקת אולטרה סאונד אשר גם כן הוכיחה ואימתה את האבחנה כי מדובר בעובר מת.

בתאריך 20/4/07 ילדה התובעת את עוברה כאשר הוא היה ללא רוח חיים. היה זה עובר ממין נקבה במשקל של 3.500 ק”ג. חבל הטבור היה כרוך סביב צווארה פעמיים באופן הדוק מאוד.

טענותיה של התובעת

התובעת טענה כי על פי הרישומים של משרד הבריאות, ד”ר ולנטינה קלייטמן אינה רושמה כלל בפנקס המומחים כמומחית לגניקולוגיה ומיילדות כפי שהיא מציגה את עצמה בפני המטופלים בקופת החולים. כך שהיא ניהלה את מעקב ההריון מתוך חוסר מיומנות וחוסר מקצועיות.

כמו כן טענה התובעת כי הנתבעת לא התייחסה כראוי לטענותיה הנתבעת בדבר המיעוט בתנועות עובר. כמו כן היא טענה כי התלונות הללו כלל לא הופיעו ברשומות הרפואיות מטעם קופת חולים. היא התלוננה גם כי מעולם היא לא הודרכה איך עליה לעקוב אחר התנועות ובאיזו תדירות היא אמורה לעשות זאת, כיצד עליה לספור את התנועות ולוודא כי הם ברמה התקינה. היא עקבה אך ורק על פי הניסיון האישי שהיה לה בעקבות ההריונות הקודמים שכבר חוותה.

היא טענה גם כי הנתבעת לא שמרה על כל התיעוד הרפואי כפי הנדרש ובכללם על רישומי המוניטור אשר עליהם יש לשמור בתוך התיק הרפואי של המטופלת למשך עשרים שנה, כך על פי חוק.

טענות הנתבעת

במהלך כל המעקב אחר ההריון לא הייתה כל סיבה לחשוד כי ישנה מצוקה עוברית וכי יש סיבה לשלוח אותה לבדיקות נוספות מעבר לאלו אשר אליהם היא הופנתה ואף ביצעה.

כמו כן טענה הנתבעת כי החל משבוע 38 הייתה הנתבעת המעקב רפואי הדוק והוא כלל ביצוע בדיקת מוניטור אחת לכמה ימים וכל אלו היו תקינים לחלוטין. כמו כן היא הודרכה כי לכל מקרה של ירידה בתנועות עובר, עליה לפנות אל חדר המיון בבית החולים.

כמו כן טענה הנתבעת כי מוות של עובר בעקבות כריכת חבת הטבור על צווארו הינו מוות פתאומי והוא לא מלווה כלל בסימנים מקדימים של שעות או ימים מראש וכמובן שלא מדובר בשבועות מראש. על כן, לא הייתה כל דרך לאבחן את מצוקת העובר בזמנים אשר בהם היא הגיעה לביקורת בקופת החולים. זאת גם לו היא הייתה נשלחת לביצוע של בדיקות נוספות.

הנתבעת טענה כי יש להאשים את התובעת ברשלנות על כי לא פנתה מיד אל חדר המיון כאשר הפסיקה לחוש בתנועות עובר וכי היא המתינה זמן רב עד לפנייתה.

באשר למומחיותה של ד”ר קלייטמן טענה הנתבעת כי אמנם ד”ר קלייטמן לא הציגה אישור אשר מתיר לה לעסוק כרופאת נשים בישראל אך למעשה אין כל איסור על רופא שהוא בעל רישיון לעסוק בין השאר גם בניהול של מעקב הריון. מה גם שמדובר כבר ברופאת נשים שהיא בעלת ניסיון רב בתחום הן במסגרת קופת החולים והן במסגרת בית חולים. היא הייתה כשירה ומוסמכת לעסוק כרופאת נשים. כמו כן על פי הרישומים בכרטיס המעקב שלה מתברר כי היא תיעדה את כל הבדיקות שנעשו בתובעת גם בימים אשר בהם היא התלוננה על היעדר תנועות כאשר הבדיקות הוכיחו כי מצב העובר תקין.

למעשה בגלל היעדר הפלט המוניטורי לא ניתן היה להוכיח על מחדליה של הנתבעת. לו היו הממצאים הללו בידיה יכולה הייתה להוכיח ולהכריע באופן עובדתי על סמך בסיס של נתונים קיימים כי אכן ישנו ביטוי למצוקה העוברית. כלומר – ייתכן מאוד כי על פי הממצאים הללו ניתן היה להצביע על סימני מצוקה שכבר היו בעת ביצוע הבדיקות.

במצב זה נמנע מהתובעת להוכיח כי הסבל העוברי כבר הופיע והיה קיים ביום 17/4 כאשר היא הופיעה לראשונה עם התלונה על ירידה בתנועות עובר.

הנתבעת למעשה לא הוכיחה כי היא לא התרשלה וכי מצבו של העובר היה לדעתה תקין וכי מדובר היה בתרחיש פתאומי אשר אותו אי אפשר היה לצפות מראש.

נזקי התובעת

התובעת בקשה כי יפסקו לה פיצוי על סך 600,000 ₪ בגין כאב וסבל. היא חוותה חוויה קשה מאוד לאחר תשעה חודשי הריון אשר הסתיימו באסון כזה של לידה שקטה כאשר היא ידעה כי העובר שברחמה הינו עובר מת.

השופטת כתבה כי קשה עד בלתי אפשרי לכמת בממון את סבלה של התובעת אשר הרתה את העובר וחוותה את חודשי ההריון הארוכים ולאחר מכן מת היילוד אשר לו ציפתה וייחלה.

השופטת לקחה בחשבון את העובדה כי לאחר המקרה הצליחה האישה להרות שוב ואף הביאה לעולם ילד נוסף רביעי במספר.

בהתחשב בכל הנתונים הללו היא קבעה כי על קופת חולים לאומית לשלם לתובעת סכום פיצוי על סך של 250.000 ₪.

להתייעצות עם עורך דין רשלנות רפואית בהריון צרו קשר