מי אחראי לקטיעת הבוהן של המטופלת?
לקוחה שטופלה אצל קוסמטיקאית ונפגעה בעקבות הטיפול טענה כי הקוסמטיקאית הציגה את עצמה מומחית המטפלת בחולי סכרת למרות שלא הייתה לה המומחיות הזו. הקוסמטיקאית הכחישה את הדבר והשופט האמין לה אך בכל זאת חייב אותה בפיצוי חלקי.
סיפור הדברים:
התובעת ילידת שנת 1957, פנתה אל הקוסמטיקאית – הנתבעת, המשמשת בין השאר גם כפדיקוריסטית. היא בקשה להסיר יבלת מכף הרגל הימנית. על פי טענתה, היבלת נוצרה עקב היותה חולת פוליו וסובלת מעיוות בכף הרגל. התובעת סבלה בין היתר גם ממחלת הסוכרת על פי עדותה – חיפשה מטפלת מקצועית אשר מתמחה גם ברגליים סוכרתיות. הנתבעת מעידה כי היא הציגה את כל בעיותיה הרפואיות בפני הנתבעת בטרם החל הטיפול ואף הביעה חשש מפני הטיפול המוצע. על פי דבריה, הנתבעת הרגיעה אותה באומרה כי אין זו הפעם הראשונה בו היא מטפלת במקרה מן הסוג הזה וכי היא יכולה להיות רגועה.
תוך כדי הטיפול החלה רגלה של התובעת לדמם כאשר הסתבר כי הנתבעת גילחה עמוק מידי בבשר המת והגיעה עד לבשר החי. הנתבעת הביעה התנצלות בפני התובעת בעת גרימת הנזק.
ביום למחרת פנתה התובעת לקבל טיפול רפואי היות וסבלה מפצע, מנפיחות, זיהום וכאבים בכף הרגל הימנית. הומלץ לתובעת ליטול תרופה אנטיביוטית ולטפל ברגלה באמצעות חבישות ומעקב. אך למרות זאת, התפתח בכף רגלה אוסטיאומיאלטיס כרונית כאשר התפתח נמק בבוהן השלישית בכף הרגל.
בשל כך היא נאלצה לעבור ניתוח אשר הוביל לכריתת הבוהן.
הנתבעת ענתה על הטענות הללו כי היא כלל לא הציגה את עצמה כפדיקוריסטית רפואית וכי היא לא אמרה שהיא מומחית לרגליים סוכרתיות. היא ציינה גם כי בכל פעם שפונים אליה לקוחות אשר סובלים מרגליים סוכרתיות היא מפנה אותם אל קוסמטיקאים אשר מתמחים בתחום הקוסמטיקה הרפואית. במקרה זה טענה הקוסמטיקאית כי הלקוחה כלל לא דיווחה כי היא סובלת ממחלת הסוכרת. כמו כן הכחישה הנתבעת את הנזקים אותם כרכה התובעת לטיפול אותו עברה תחת ידיה.
דיון והכרעה
לפני הכול התקיים דיון בדבר שאלת האחריות. לאחר שיקול הטענות של שני הצדדים הגיעה השופטת למסקנה כי למעשה אחראית הנתבעת לנזקים אשר נגרמו לתובעת ולמעשה הם קשורים ברשלנות התובעת.
למעשה הטענות של התובעת בעניין האחריות מחולקות לשתי שאלות.
- האם התובעת דאגה ליידע את הנתבעת כי היא סובלת ממחלת הסוכרת ועל כן מדובר בטיפול מורכב יותר של רגליים סוכרתיות הדורש ידע מקצועי ורפואי. כמו כן, האם הנתבעת הציגה את עצמה כאשת מקצוע אשר עוסקת גם בטיפול ברגליים סוכרתיות.
- האם החתך שנוצר ברגלה של התובעת אכן קשור לטיפול אותו עברה והיא נגרמה בעקבות רשלנות רפואית של הנתבעת בעת הטיפול בה.
לאחר שהשופטת שקלה את הטענות של שני הצדדים, התברר כי אכן הלקוחה, התובעת לא דאגה ליידע את הקוסמטיקאית בדבר מחלת הסוכרת אשר ממנה היא סובלת ומנגד הנתבעת כלל לא הציגה את עצמה כפדיקוריסטית רפואית.
אך למרות כל זאת, עדיין קיימת החובה הכללית על הקוסמטיקאית, לבדוק ולברר מול כל לקוח האם הוא סובל ממחלות רקע כלשהם או בעיות רפואיות שונות אשר עלולות לסכן אותו או את בריאותו. זאת כחלק בלתי נפרד מהסטנדרטים המקובלים הנדרשים מכל פדיקוריסט.
בתצהירה של התובעת היא התלוננה גם כי היא נפגעה ברגלה השמאלית וגם שם נחתכה. למעשה חתך זה לא הצריך כל טיפול מיוחד והאחות בקופת החולים הניחה לה טיפת יוד על החתך. בחקירה הנגדית היא סיפרה כי המצב ברגלה השמאלית החריף לאחר תקופה מסוימת זאת בניגוד לעדות הראשונה בה דיווחה כי הרגל החלימה מאליה.
עדויותיה של התובעת היו מוגזמים ודרמטיים מידי כאשר גם העידה כי לא יכלה ללכת בכוחות עצמה לאחר שגיסה אשר יצא לסייע לה מעיד כי זה לא היה עד כדי כך. כמו כן ניסתה לתאר בהגזמה יתירה כי הילדות שהיו אתה בעת האירוע זוכרות היטב כי נעליה היו מגואלות בדם בעקבות החתך למרות שמבדיקת העניין התברר כי אחת הילדות הייתה בת שנה וחצי בסך הכול.
גם את האחיינית הגדולה יותר שהייתה באותו זמן בת 8 ובעת הדיון כבר הייתה בת 15, לא טרחה להביא לצורך מתן עדות וכי עובדה זו גם כן פעלה לרעתה. לאור כל זאת החליטה השופטת שלא לתת אימון בגרסתה של התובעת.
השופטת אף התייחסה לעובדה כי הטיפול נערך בזמן שהילדה הקטנה, האחיינית בת השנה וחצי התרוצצה בחדר כאשר כמעט הפכה פחית של שעווה חמה, דבר שגרם לנתבעת לזנק באמצע הטיפול. העובדה כי היא החזיקה בידה כלי חד באותו זמן גרם לכך כי היא חתכה עמוק מידי בבשר החי.
הקשר הנסיבתי
לאחר בדיקת הדברים עלה הצורך בבירור הקשר הנסיבתי. כלומר האם החתך והפציעה בבוהן, הוא זה שהוביל לקטיעת הבוהן בסופו של דבר.
לאחר שיקול טענות הצדדים, קבע השופט כי התובעת למעשה אשמה בגלל שתי סיבות וכי יש להטיל עליה אשם תורם.
- היא ידעה כי במצבה היא אמורה לקבל את הטיפול על ידי פדיקוריסט רפואי אך לא הקפידה על כך ואף לא מסרה לנתבעת כי היא סובלת ממחלת הסוכרת.
- היא הביאה עמה את הילדות שהיו זקוקות להשגחה והשאירה אותן להשתובב באופן חופשי. מחובתה היה לדאוג להשגחה עליהן ולא לאפשר להן את השהות ואת ההשתובבות במקום.
גובה הנזק
נזקיה של התובעת באים לידי ביטוי בראשי הנזק הבאים:
- כאב וסבל – בגין סעיף זה היות והתפתח זיהום בכף הרגל אשר הסב לה כאב וסבל, העריכה השופטת כי מדובר בכאב המוערך בשווי של 15,000 ₪.
- הפסד שכר על העבר – התובעת עסקה לפרנסתה כמטפלת סיעודית בקשישים. לאחר שהוגדרה כנכה במאה אחוזים נאלצה להפסיק מעבודתה. על פי חישובי השכר החודשיים שלה בתקופה שלפני הפציעה, הועמדו הפסדי השכר על סכום של 12,000 ₪ ובתוספת הצמדה וריבית, התקבל סכום של 17,000 ₪.
- עזרה והוצאות – בשל מצבה נאלצה התובעת להיעזר באחותה ועל כך החליטה השופטת כי יש להעריך את אותה עזרה על סך של 6,000 ₪. הוצאותיה השונות של התובעת באותה התקופה בגין הפציעה, כמו גם בהתחשב בצירוף חלקי בלבד של קבלות, הוערכו הוצאותיה בסך 2,000 ₪.
לסיכום, התביעה התקבלה אך רק באופן חלקי לאור הסתירות וההפרזות בעדותה של התובעת. השופטת החליטה להטיל 25% מהאשמה על התובעת בגלל שלא דאגה להודיע לנתבעת כי היא חולת סכרת וכן בגלל שהותירה את הילדות ללא השגחה בזמן הטיפול.
השופטת חייבה בסופו של דבר את הנתבעת בפיצויים על סך 30,000 ₪, זאת בעיקר עבור הפסדי שכר וסבל וכאב.
הנתבעת אף חויבה לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין רשלנות רפואית.