רשלנות רפואית בניתוח טחורים

הטחורים (Hemorrhoids) הם חלק תקין של פי הטבעת, תפקידם הוא לסייע בשליטה על איטום של פי הטבעת. הבעיה מתחילה כאשר הטחורים מתנפחים, מודלקים או כואבים.

הטחורים יכולים להיות חיצוניים שאז הם מופיעים כבליטה בדופן פי הטבעת או פנימיים בחלק התחתון של הרקטום שאז הם יכולים לגרום לדימומים בצואה.

טחורים היא בעיה רפואית שכיחה ממנה סובלים אנשים רבים בעולם, ואף הניתוחים להסרתם הם ניתוחים פשוטים יחסית ושכיחים.

קיימות כמה שיטות לביצוע הניתוח, וכל מנתח בוחר בשיטה לפי ניסיונו, השיטות הן: הסגורה, הפתוחה, ושיטת “המחבר” (STAPLER). במקרה זה השתמש המנתח בשיטה הסגורה.

בתביעה שהוגשה על ידי משרדנו, התובע סבל מטחורים במשך 21 שנים. התובע הגיע לבדיקות בקופת חולים ולבדיקת קולונוסקופיה ואבחנו אצלו פוליפ אנאלי בקוטר 7 מ”מ וטחורים פנימיים גדולים. רופא מנתח בקופת חולים המליץ לתובע על ניתוח לכריתת הטחורים לאחר שבעבר בוצעו קשירות אך המשיכו תלונות על דימומים, גרד, כאבים, ואי נוחות ביציאות.

לאחר הניתוח התובע איבד שליטה על סוגרים, והוא סובל מהפרשה מתמשכת ותמידית של צואה, גרד נלווה ומטריד, וממצוקה נפשית נלוות. בבדיקת אולטרסאונד אנאלית (בדיקת ARUS) ובבדיקת מונומטריה התגלתה הסיבה לבריחות הצואה והיא כי חסר חלק גדול משריר הספינקטר הפנימי.

מומחה לכירורגיה כללית וקולופרוקטולוגיה בדק את התובע וקבע בחוות דעת מטעמנו כי המנתח היה צריך בזמן הניתוח לזהות את שרירי הסוגר הפנימי והחיצוני ולהימנע מלפגוע בהם.

המומחה קבע כי המנתח היה צריך לנקוט בזהירות מרבית לאור הסיכון של פגיעה בשרירי הסוגר.

לבקשת המומחה הרפואי דאג משרדנו לשלוח דגימה של הפוליפ שנכרת למעבדה פתולוגית, ובבדיקה זו נמצאה עדות לרקמת שריר. המומחה קבע כי תוצאות הבדיקה הפתולוגית מוכיחות שהמנתח פגע בשריר הסוגר הפנימי בזמן הניתוח.

במקרה זה תוצאות הניתוח מלמדות על רשלנות רפואית של המנתח – המומחה קבע כי אם המנתח היה מזהה את השריר כראוי, הוא לא היה מוריד חלקים נכבדים ממנו. המנתח התרשל כי היה צריך לקרות את הפוליפ תוך כדי מודעות למיקום האנטומי של השריר.

בימים אלה התביעה מתבררת בבית משפט.