תביעת רשלנות רפואית – כל מה שצריך לדעת!

הגשת תביעת רשלנות רפואית משמעותה תביעה בגין טיפול רפואי רשלני אשר גרם למטופל (לתובע) נזק.

בתביעת רשלנות רפואית, התובע הוא המטופל-אשר לו נגרם הנזק (ובמקרים של פטירת המטופל – יורשיו) ומנגד הנתבע הוא הגורם המטפל – זה שגרם לנזק.

בתביעות אלו, על המטופל (התובע) להוכיח כי הרופא המטפל חרג מסטנדרט הרפואה המקובל אותה עת (משמע התרשל), כמו כן, על התובע להוכיח את קיומו של הנזק ואת הקשר סיבתי בין הטיפול שקיבל (ההתרשלות) לבין הנזק שנטען.

תביעת רשלנות רפואית – מי רשאי לתבוע?

• המטופל – אשר טוען לגרימת נזק בעקבות הטיפול הרשלני.
• במקרה של פטירת המטופל עקב אירוע הרשלנות –
  • הברירה הטבעית הם יורשי המנוח, כלומר במידה וביהמ”ש פוסק פיצויים הם יועברו ישירות לעזבון המנוח.
  • תלויי המנוח אשר ניזקו כלכלית עקב מותו, זכאים אף הם בהגשת התביעה.
    כלומר, פקודת הנזיקין (סעיף 78) מעניקה זכות תביעה אף לאלו אשר אינם יורשי המנוח: בן זוגו, הוריו וילדיו.
• במקרה של נזק אשר נגרם לקטין – הוריו יוכלו לתבוע בשמו.

תביעת רשלנות רפואית – את מי ניתן לתבוע?

בתביעות רשלנות רפואית, ניתן לתבוע בראש ובראשונה את הגורם המטפל הישיר אשר גרם לנזק.

לרוב יהיה זה הרופא המנתח, המרדים, רופא המשפחה, האחות, הרוקח וכו’.

בנוסף לגורם המטפל הישיר, ניתן לתבוע גם את הגוף בו עובד המטפל (היינו – בתי החולים, קופות החולים, מרפאות פרטיות וכו’).

זאת מהסיבה כי למוסד הרפואי ישנה אחריות שילוחית למעשיו ומחדליו של הרופא המטפל, כמעבידו של הרופא.

תביעת רשלנות רפואית – 3 שלבים בתהליך התביעה

שלושת השלבים העיקריים בהגשת תביעת רשלנות רפואית הם:

1. איסוף החומר הרפואי מכל הגורמים המטפלים הרלוונטיים, לעתים אף מאלו אשר אינם קשורים לנזק הקונקרטי באופן ישיר.
2. פנייה למומחה רפואי לצורך מתן חוות דעת.
3. הגשת התביעה וניהול ההליך בביהמ”ש.

איסוף החומר הרפואי –

חוק זכויות החולה (סעיפים 17-20) מחייבים כל גורם מטפל (המוסד הרפואי/הרופא) לתעד בכתב את הטיפול בחולה.

החולה זכאי לקבל מהמוסד הרפואי המטפל כל מידע רפואי אשר מתייחס אליו.

כמו כן, רשאי חולה לחתום על טופס ויתור סודיות רפואית ובכך להעניק לגורם מטעמו את הזכות לקבל בשמו מסמכים מהרשומות הרפואיות במוסד.

לאיסוף החומר הרפואי חשיבות רבה בהליך התביעה, זאת מהסיבה כי על המטופל להוכיח שהגורם המטפל חרג מסטנדרט הרפואי המקובל – במידה ואכן חריגה זו קיימת, היא תמצא ותתועד ברשומות הרפואיות במוסד הרפואי.

לצורך הבהרה, המוסד הרפואי מחויב לשמור את התיעוד הרפואי והזמנת מסמכים אלו כרוכה בתשלום.

פנייה למומחה רפואי לצורך מתן חוות דעת –

לפי תקנות סדר הדין האזרחי (סעיף 127), תובע אשר רוצה להוכיח עניין רפואי (במקרה של רשלנות רפואית – להוכיח כי הטיפול שקיבל חרג מהסטנדרט הרפואי המקובל) עליו לבסס את טענותיו בעזרת חוות דעת מומחה ולצרפה לכתב התביעה.

על חוות הדעת הרפואית להיות בתחום הרשלנות הנטענת. לעתים אף נדרשת יותר מחוות דעת מומחה אחת.

כך לדוגמא, בתביעות הולדה בעוולה (רשלנות רפואית בהריון) נדרשת חוות דעת אחת בתחום האולטרסאונד המיילדותי (לצורך הוכחת הרשלנות הנטענת – בדבר אי גילוי המום באולטרסאונד), חוות דעת שנייה בתחום הנזק הקונקרטי שנגרם (נזק אורתופדי/ נירולוגי/ קרדיולוגי וכו’) ולרוב גם תצורף חוות דעת שלישית בתחום הרפואה השיקומית לצורכי הטיפול והשיקום ביילוד הפגוע.

הגשת התביעה לביהמ”ש – שאלת הסמכות הדיוניות:

תביעת רשלנות רפואית (ותביעה אזרחית בכלל) תוגש לבית משפט השלום כל עוד סכום התביעה לא עולה על סך של 2.5 מיליון ש”ח.

כל תביעה מעבר לסכום זה, תוגש ישירות לבית המשפט המחוזי.

שאלת ההתיישנות בתביעת רשלנות רפואית

תביעת רשלנות רפואית הינו תביעה אזרחית לכל דבר ועניין, ולפי חוק ההתיישנות התקופה שבה מתיישנת תביעה אזרחית (שאינה במקרקעין) היא – 7 שנים.

תקופת ההתיישנות מתחילה להיספר מהיום בו נוצרת עילת התביעה, כלומר מיום מתן הטיפול הרשלני שגרם לנזק.

קיימים מצבים בהם הנזק לא מתגלה ביום האירוע, על כן במקרה כזה, תקופת ההתיישנות תתחיל להיספר מיום גילוי הנזק ובתנאי שלא חלפו 10 שנים מיום האירוע.

תקופת ההתיישנות אצל קטינים

לקטינים אשר טרם מלאו להם 18 שנים, תקופת ההתיישנות מתחילה להיספר מהיום בו מלאו להם 18 שנים.

כלומר, קטין אשר אירע לו אירוע רשלני אשר גרם לו לנזק יוכל להגיש תביעה עם עורך דין רשלנות רפואית מיום אירוע הנזק ועד הגיעו לגיל 25 (18 + 7 שנות התיישנות).