כריתת רחם עקב אי אבחון שליה נעוצה

שלייה נעוצה (Placenta Accreta) היא אחת הסיבות הנפוצות ביותר לכריתת רחם לא מתוכננת בישראל. כאשר מצב זה מאובחן מראה — בסקירת מערכות, בבדיקת MRI, או בפגישה מיוחדת להיריון בסיכון — ניתן לתכנן לידה מבוקרת בבית חולים בעל ניסיון, ולמנוע את הדימום המסכן חיים. אך כאשר הצוות הרפואי מחמיץ את האבחון למרות ממצאים קיימים, ומגיע לחדר הלידה ללא ידע ואמצעים — ניתוח כריתת הרחם שמבוצע בחירום הוא לרוב סיבה ישירה לרשלנות.

ד”ר אהובה טיכו, עורכת דין המתמחה ברשלנות רפואית, ייצגה נשים שאיבדו את רחמן בגלל כשל באבחון שלייה נעוצה. בדף זה — ההסבר המלא, ומתי מדובר ברשלנות רפואית.

לייעוץ ראשוני חינמי »

מהי שלייה נעוצה — הסבר רפואי

השליה היא האיבר שמתפתח ברחם במהלך ההריון ומשמש כצינור מזון וחמצן בין האם לעובר. בסיום ההריון, השליה אמורה להיפרד בצורה טבעית מדופן הרחם.

שלייה נעוצה היא מצב שבו השליה משתרשת בצורה לא תקינה בדופן הרחם וחודרת לתוכו — לעיתים רק לשכבה השטחית, ולעיתים לעומק הרחם ואפילו לאיברים סמוכים. מבחינה רפואית, מדברים על שלושה דרגות:

• Placenta Accreta — השליה נצמדת לדופן הרחם אך לא חודרת לשריר.
• Placenta Increta — השליה חודרת לשריר הרחם (מיומטריום).
• Placenta Percreta — השליה חודרת לאורך כל עובי הרחם ועלולה להגיע לשלפוחית השתן או לאיברים אחרים. המצב החמור ביותר.

כאשר שלייה נעוצה אינה מאובחנת לפני הלידה, ניסיון להוציאה ידנית גורם לדימום מסיבי שבדרך כלל אינו ניתן לעצירה ללא כריתת הרחם.

מה גורם לשלייה נעוצה — גורמי הסיכון

שלייה נעוצה נקשרת ישירות לנוכחות צלקות ברחם שנוצרו עקב התערבויות כירורגיות קודמות. גורמי הסיכון המרכזיים:

• ניתוח קיסרי קודם — הגורם העיקרי. הסיכון עולה עם כל ניתוח קיסרי נוסף: לאחר קיסרי אחד — ~3%; לאחר שני קיסריים — ~11%; לאחר שלושה — ~40% ויותר.
• גרידה / הרחבה ואיפוס (D&C) — גם פרוצדורה זו עלולה להשאיר צלקת שתגרום לשלייה נעוצה.
• הוצאת שרירנים (Myomectomy) — ניתוח שגורם לצלקת ברחם.
• שלית פתח בהריון הנוכחי (Placenta Previa) — כאשר השליה מכסה את פתח הרחם, הסיכון לנעיצות גבוה במיוחד בנשים עם ניתוח קיסרי קודם.
• גיל מתקדם של האם (מעל 35) — מגביר מעט את הסיכון.
• ריבוי הריונות — מספר הריונות רב מגדיל את הסיכון.

כאשר קיים גורם סיכון אחד ומעלה, הצוות הרפואי חייב לחשוד בשלייה נעוצה ולבצע בירור פעיל.

כיצד מאבחנים שלייה נעוצה — הפרוטוקול

אבחון שלייה נעוצה מתבצע בעיקר בדרכים הבאות:

אולטרסאונד

בסקירת מערכות (שבוע 20–22) ובמעקב הריון תקין, רופא מיומן מחפש סימנים ייחודיים לשלייה נעוצה:

• חסר בשכבה הבהירה (Retroplacental Clear Zone) שאמורה להפריד בין השליה לדופן הרחם.
• כיסים לקוניים (Lacunae) בתוך השליה.
• בליטות חוצות את שריר הרחם.

כאשר ממצאים אלה קיימים, יש להפנות לייעוץ פרינטולוגי (Perinatologist) ולשקול MRI.

MRI

בדיקת MRI מספקת תמונה מדויקת יותר ממה שאולטרסאונד בלבד יכול לספק — במיוחד בשלייה אחורית (Posterior Placenta) שקשה לראייה באולטרסאונד. ה-MRI מאפשר לראות את עומק החדירה ואת מידת המעורבות של איברים סמוכים.

מה הפרוטוקול הנכון לניהול שלייה נעוצה שאובחנה

כאשר שלייה נעוצה מאובחנת לפני הלידה, הפרוטוקול המקובל כולל:

1. הפניה למרכז רפואי בעל ניסיון בניהול שלייה נעוצה — לא כל בית חולים מצוייד לטפל במקרים אלה.
2. תכנון לידה מוקדמת (שבוע 34–36) — כדי למנוע לידה ספונטנית לא מבוקרת.
3. ניתוח קיסרי מתוכנן — שמכין את הצוות מראש עם כירורגים, אנסתזיולוג, ובנק דם.
4. שיקול לא להוציא השליה — בחלק מהמקרים, ניתן להשאיר השליה במקומה ולהמתין לספיגתה (Conservative Management).
5. ניתן לשלוט בדימום — עם אמבוליזציה של עורקי הרחם, תיפור אנטומי, וטיפולים כירורגיים מתקדמים שיכולים לחסוך את הרחם.

ניהול נכון מוקדם מפחית דרמטית את הסיכון לכריתת רחם.

הפסיקה — מקרה אמיתי: ת”א 47209-10-14

בבית משפט שלום בתל אביב, בתיק ת”א 47209-10-14, הוגשה תביעה על ידי יולדת שרחמה נכרת בגין שלייה נעוצה. בבדיקת סקירת מערכות בשבוע 22 אבחן הרופא ממצאים המחשידים לשלייה נעוצה והמליץ על המשך מעקב. בפענוח נרשם “קרוב לוודאי שלייה נעוצה”.

כאשר האישה הגיעה לבית החולים בלידה, הרופאה שבדקה אותה לא ראתה סימנים מדאיגים ולא ביצעה בדיקת אולטרסאונד עדכנית. לאחר הלידה, בעת הוצאת השליה, פרץ דימום חמור. למרות מאמצים של מנהל המחלקה וצוות בכיר, לא ניתן היה לעצור את הדימום ונאלצו לכרות את הרחם כדי להציל את חייה של האישה.

בית המשפט דחה את התביעה — קיבל את עמדת מומחה בית החולים שקבע כי לא מדובר ברשלנות באי-זיהוי החדירה, כי החדירה לא הייתה משמעותית, ולא היה מקום לבצע MRI במקרה זה. בית המשפט קבע כי הפרקטיקה הרפואית בישראל היא לעשות אולטרסאונד, ורק כאשר תמונתו אינה חד-משמעית — לעבור ל-MRI.

הניתוח: מקרה זה ממחיש כמה חשובה חוות הדעת הרפואית. גם כאשר ישנם ממצאים חשודים, לא בכל מקרה בית המשפט קובע שהייתה רשלנות. ההערכה האם אבחון שלייה נעוצה היה אפשרי תלויה בנסיבות הספציפיות ובאיכות הרישום הרפואי.

מתי כן מדובר ברשלנות — הגבול הברור

לאור הפסיקה ופרוטוקולים רפואיים, ניתן לקבוע כי רשלנות קיימת כאשר:

• ממצאים ברורים של שלייה נעוצה בסקירת מערכות לא תועדו ולא הובאו לידיעת הרופא המטפל.
• ממצאים חשודים לשלייה נעוצה לא הובילו להפניה לבדיקת MRI ו/או ייעוץ פרינטולוגי, בעוד שהאישה הייתה בסיכון גבוה (ניתוח קיסרי + שלית פתח).
• האישה לא קיבלה הסבר ולא הוזהרה על הסיכון, ולא הופנתה לייעוץ מומחה.
• הלידה לא תוכננה בבית חולים המצוייד לטיפול בשלייה נעוצה.
• בזמן הלידה — הצוות לא היה מוכן לאפשרות שלייה נעוצה למרות תיעוד קודם בתיק.

מה ניתן לתבוע

בתביעת רשלנות רפואית בשלייה נעוצה, ניתן לכלול:

• כריתת הרחם — אובדן כושר ילודה, כאב וסבל, נזק נפשי, פגיעה בזוגיות.
• הוצאות רפואיות — אשפוז ממושך, ניתוחים נוספים, שיקום.
• נזק נפשי — PTSD, דיכאון, חרדה בעקבות האובדן.
• הפסד השתכרות — אם האישה לא יכלה לחזור לעבודה לאחר האירוע.
• עזרת צד ג’ — אם נדרשה עזרה בתקופת ההחלמה.

שאלות נפוצות

כיצד אדע אם בתיק הרפואי שלי הופיעו ממצאים חשודים?
על פי חוק זכויות החולה, מגיעה לך העתק מלא של התיק הרפואי. פנה לבית החולים בכתב. לאחר שתשיגי את התיק, עורכת הדין תבחן אם היו ממצאים שהיה צריך לפעול לפיהם.

עברתי קיסרי קודם ולא הזהירו אותי על הסיכון — האם מגיע לי פיצוי?
אם הייתה לך שלייה נעוצה שלא אובחנה, ובגללה נכרת הרחם שלך — ייתכן כי ישנה עילה. הדבר תלוי בנסיבות הספציפיות. פני לייעוץ.

עברו כמה שנים מאז האירוע — האם עדיין ניתן לתבוע?
תקופת ההתיישנות בישראל היא שבע שנים מיום גילוי הרשלנות. אם גילית לאחרונה שהייתה חריגה ממנה — ייתכן שהשעון רץ מיום הגילוי, לא מיום האירוע.

מאמרים קשורים

• רשלנות רפואית בהריון — סקירה כללית
• רשלנות רפואית באבחון טרום לידה
• רשלנות בבדיקת מומים
• פיטוצין — תופעות לוואי ורשלנות
• רשלנות רפואית בלידה שקטה
• רשלנות רפואית בהיפרדות שליה

איבדתם את הרחם או נפגעתם מכשל באבחון שלייה נעוצה? אנחנו כאן לבדוק.

לייעוץ ראשוני אישי »