“אבחנה (בלעז: “דיאגנוזה”) מבדלת” נתונה לשיקול דעתו הרפואי של הרופא המטפל בהבחנה בין מחלה או מצב רפואי מסוים לבין מחלות או מצבים רפואיים אחרים אשר לשניהם תסמינים דומים.
מטופלים רבים אשר סובלים מתסמינים שונים ומגוונים מגיעים לבדיקות רפואיות, ומצפים מהרופא המטפל שיעשה כל שביכולתו על מנת לאבחן את מחלתם או לכל הפחות ישלול מצבים מסכני חיים באופן מיידי. תהליך שכזה, מתבצע בדרך של אלימינציה (הוכחה בדרך השלילה) והשגת מידע אשר נועד לצמצם את הסיכויים לקיומן של אבחנות אחרות עד לרמה הזניחה ביותר, זאת תוך שימוש בממצאים כגון תסמיני החולה, ההיסטוריה הרפואית שלו וכמובן הידע הרפואי של הרופא המאבחן.
מהרופא הסביר נדרשת התייחסות לכלל התסמינים כולל אלו הלא נראים לעין, מחובתו של הרופא המטפל לבצע חקירת עומק יסודית ומקיפה בכל הנוגע למחלתו של המטופל ולתסמינים העולים ממנה.
זהו נוהל מקובל במדע וברפואה אשר עומד על חובותיו של הרופא המטפל לנקוט בכל האמצעים הנחוצים בכדי לאבחן כראוי את מצבו של המטופל.
כך למשל, ברונכיטיס יכול להיות באבחנה מבדלת כאשר לחולה תסמין של שיעול, אך לבסוף יסתיים המקרה באבחנה אחרת של התקררות פשוטה.
אבחנה מבדלת בראי הפסיקה המשפטית
ביהמ”ש מכיר בחובותיו של רופא להתייחס בצורה מעמיקה ויסודית לכל תלונה של מטופל וכן לחקור לעומק ולרדת לעובי הקורה, אחר תסמיניו ותלונותיו. כפועל יוצא, הפסיקה המשפטית מכירה בכך שיש לבחון את התנהלותו של רופא מטפל תוך התחשבות במימד הזמן ובפריסת האפשרויות הקיימות אותה עת. כך כאשר במקרים בהם מימד הזמן תופס משמעות וצריך להגיע להחלטה תוך זמן קצר הדרישה כי תהליך האבחנה המבדלת ואיתור מחלות נדירות מהיר. כמו כן, כאשר אין לחץ זמן, ולמעשה מימד הזמן אינו פקטור כלל, יש לדרוש יותר בדיקות והעלאת אפשרויות נדירות יותר.
להתייעצות עם עו”ד דין רשלנות רפואית אהובה טיכו – חייגו 03-6954642
