בדיקה שגויה לפני לידה — טעות באבחון טרום-לידתי | ד”ר אהובה טיכו

במהלך ההיריון עוברת כל אישה שורה של בדיקות שנועדו לוודא שהכול מתנהל כשורה. רובן עוברות בשלום, אך לעיתים בדיקה מפוענחת בטעות, תוצאה חריגה לא מקבלת מענה, או ממצא חשוב פשוט נעלם מהעין. כשמתברר בדיעבד שהבדיקה הצביעה על משהו שלא טופל, ההורים נותרים עם שאלה כואבת — האם היה אפשר לדעת בזמן.

לא כל פספוס בבדיקה הוא רשלנות, ולכל בדיקה יש מגבלות. אך כאשר ממצא היה גלוי וניתן לזיהוי ולא קיבל מענה — התמונה משתנה. במאמר זה נסביר אילו בדיקות לפני לידה קיימות, מתי טעות בהן עשויה להצביע על רשלנות, כיצד מוכיחים זאת, ומה ניתן לעשות.

אילו בדיקות מבוצעות לפני הלידה?

מעקב ההיריון כולל מגוון בדיקות, ולכל אחת תפקיד:

• סקירות מערכות (אולטרסאונד מבני) לאיתור מומים.
• בדיקות דם וסקר ביוכימי להערכת סיכונים.
• ניטור עוברי (NST) ובדיקת דופלר להערכת שלום העובר ואספקת הדם.
• בדיקות סוכר, לחץ דם וחלבון בשתן לאיתור סוכרת הריון ורעלת.
• בדיקות נשאות וזיהומים (כגון GBS).

טעות בביצוע, בפענוח או במעקב אחר תוצאה חריגה — בכל אחת מאלה — עלולה לשנות את מהלך הדברים.

מתי בדיקה שגויה עשויה להצביע על רשלנות?

המבחן הוא מבחן “הרופא הסביר”. אלה הדפוסים הנבחנים לרוב:

• פענוח שגוי של תוצאה או של ממצא הדמיה שהיה ניתן לזיהוי.
• אי-מעקב אחר תוצאה חריגה (“דגל אדום” שלא טופל).
• אי-ביצוע בדיקה מתחייבת במצב המחייב זאת.
• אי-יידוע ההורים על משמעות התוצאה ועל המשך נדרש.
• החלפת תוצאות או טעות בזיהוי המטופלת.

קיומו של דפוס כזה אינו קובע כשלעצמו רשלנות; הקביעה נעשית על בסיס חוות דעת מומחה ובחינת מלוא התיעוד.

מהן ההשלכות האפשריות?

ההשלכות תלויות בסוג הבדיקה ובממצא שפוספס: אי-גילוי מום (שעשוי להקים עילת הולדה בעוולה), אי-זיהוי מצוקה עוברית או מצב מסכן (סוכרת/רעלת לא מאוזנות), ובמקרים הקשים — נזק לעובר או ליולדת שהיה אפשר למנוע בזיהוי בזמן.

איך מוכיחים רשלנות בבדיקה שגויה?

ההוכחה נשענת על ארבעת יסודות עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (סעיפים 35–36): חובת זהירות, הפרתה, נזק, וקשר סיבתי. יש להראות שהממצא היה ניתן לזיהוי, ושטיפול בזמן היה משנה את התוצאה.

אבן היסוד היא חוות דעת רפואית מומחה בתחום הרלוונטי (הדמיה, מיילדות, מעבדה). נבדקים תוצאות הבדיקות, תמונות הסריקה, תיעוד המעקב וההמלצות. חוק זכויות החולה, התשנ”ו–1996, מחייב תיעוד ויידוע מסודרים.

התיישנות התביעה

תקופת ההתיישנות תלויה בזהות הנפגע: בפגיעה לתינוק שנולד בחיים היא נספרת ככלל מגיל 18 (תביעה עד גיל 25); בתביעת הורים חלה ככלל תקופה של 7 שנים, שנקודת תחילתה עשויה להשתנות לפי מועד גילוי הנזק. מומלץ לבחון את התיק מוקדם.

מה גובה הפיצויים?

הפיצוי נגזר מהיקף הנזק ומזהות הנפגע: בפגיעה מתמשכת לילד הוא רחב (עזרת זולת, אובדן השתכרות, שיקום), ובתביעת הורים הוא מתמקד בהוצאות העודפות ובנזק הלא-ממוני. אין דרך לנקוב בסכום מראש; הוא נקבע לפי חוות הדעת והכרעת בית המשפט. כל מקרה נבחן לגופו.

מתי כדאי לפנות לעורך דין?

הזמן הנכון הוא כאשר עולה תחושה שתוצאת בדיקה פוענחה או טופלה שלא כראוי. בחינה ראשונית על בסיס הרשומה ותוצאות הבדיקות מאפשרת לדעת אם יש בסיס להמשך, בלי התחייבות.

שכר טרחה

בתיקי רשלנות רפואית נהוג לרוב מודל שכר טרחה מבוסס הצלחה — חלק מהותי מהשכר משולם רק אם וכאשר מתקבל פיצוי. לצד זאת קיימות הוצאות נלוות, ובראשן עלות חוות הדעת הרפואית. תנאי ההתקשרות נסגרים בכתב ובשקיפות מראש.

מאמרים קשורים

להרחבה בנושאים קשורים מהתחום:

• רשלנות באבחון טרום-לידה
• רשלנות בבדיקת מומים
• חוסר בקורפוס קולוסום (אגנזיס)

לסיכום

בדיקות ההיריון מוגבלות מטבען, ולא כל פספוס הוא רשלנות. אך כאשר תוצאה פוענחה בטעות, ממצא חריג לא טופל, או בדיקה מתחייבת לא בוצעה — ייתכן שמדובר ברשלנות שניתן לבחון משפטית. הבדיקה נעשית באמצעות חוות דעת מומחה ובחינה של מלוא הרשומה ותוצאות הבדיקות.

המשרד מנוסה בתיקי רשלנות רפואית בהריון ובאבחון טרום-לידתי. כל מקרה נבחן לגופו על בסיס חוות דעת רפואית מומחה. לבחינה ראשונית של המקרה שלך, ניתן ליצור קשר עם משרדנו »