בעקבות רשלנות בלתי נסלחת מצד בית החולים – יפוצו ההורים

בית החולים ביצע טיפולי הפריה בזוג חרדי אך לא הסביר לו את הסיכונים שבהיריון שלישייה. הם סירבו לבצע דילול ואחד מהילדים נולד פגוע קשות.

סיפור הדברים

בני הזוג אשר נמנים על בני העדה החרדית, נישאו בשנת 2001. לאחר כשנה הרתה התובעת אך בשבוע השישי סבלה מהפלה טבעית. לאחר תקופה נוספת אשר בה לא הצליחו להרות פנו אל בית החולים בניסיון להשיג היריון באמצעים אחרים. שני הניסיונות הראשונים לא צלחו כאשר בניסיון השלישי הרתה האישה עם שלישייה.

בשבוע השישי להריונה הומלץ לאישה לבצע דילול עוברים בגלל הסיכון ללידה מוקדמת ולסיבוכים בעקבות פגות. ההורים נועצו עם רב וסירבו לבצע את הדבר.

בפועל – ילדה האישה בשבוע 31 שתי בנות ובן כאשר הבן סובל מנזקי פגות קשים ובגינם הוא נכה בשיעור מעל 100%, הן מהבחינה המוטורית והן מהבחינה הקוגניטיבית.

ההורים טענו כי למעשה לא הוסבר להם לפני שהוחזרו העוברים במהלך התהליךIVF – על אודות הסיכונים הצפויים לעוברים אם אכן ההיריון ייקלט, כמו כן נמסר להם המידע רק לאחר שהתובעת הרתה. הם טענו כי אילו היו מודעים לסיכונים לא היו מחזירים את שלושת העוברים אלא שניים בלבד.

עוד טענו ההורים כי נוכח השקפת העולם שלהם וצו מצפונם הם סירבו לבצע דילול עוברים אשר מבחינתם שווה הדבר לרצח של וולד בריא והם לא יכלו להסכים לדבר בשלב זה בו הוצע להם הדבר.

בית המשפט דחה את טענת ההורים ועל פי דבריו כן הבהיר להורים את הסיכון שבהיריון מרובה עוברים כמו כן הובהרה ההמלצה לבצע דילול עוברים במקרה שכזה.

השופטת ניסתה להבהיר את יחסו של המשפט לקורלציה בין דתו של התובע. בית החולים הבהיר והקדיש זמן רב בכדי לפרט את טענתם של בני הזוג בדבר הימנעותם לבצע דילול עוברים זאת משום ששעו לעצת רבם אתו נועצו. השופטת ציינה כי גם ללא המלצתו של הרב סביר להניח שבני הזוג לא היו פועלים נגד מצפונם כאשר על פי השקפת עולמם – עובר אשר אינו מסכן כרגע את העוברים האחרים או את אמו הרי שדילול פירושו רצח לכל דבר ועניין.

אך על כך כתבה השופטת כי “שירותי הרפואה בישראל אינם בבחינת חליפה הנתפרת על פי אמונתם הדתית של המטופלים. שירותי הרפואה הם אחידים ושווים לכל נפש. המלצה רפואית לבצע, או להימנע מביצוע טיפול מסוים, הינה בגדר המלצה הנתונה לשיקול-דעתם של המטופלים, אשר רשאים לדחות את ההמלצה משיקוליהם הם, כאשר בית-המשפט אינו חוקר במניעיהם ובוודאי שאינו רשאי לבקר את החלטותיהם.”

כך שנוכח האמור – עצם השתייכותם של התובעים לעדה החרדית אינה מעלה ואינה מורידה בשאלת רשלנות רפואית אשר נטענת כלפי בית החולים. דווקא עצם השתייכותם של התובעים למגזר החרדי – פועל לחובתה של בית החולים אשר מתהדר באופן מיוחד בפיקוח ההלכתי יוצא הדופן ביחס לשאר בתי החולים בארץ.

השאלות הדורשות הכרעה אם כן הם כדלקמן:

• האם התובעים קבלו הסבר לפני החזרת העוברים על הסיכון הכרוך בלידת שלישייה כולל ההמלצה לדילול העוברים אשר עשויה לעלות בהמשך.
• האם ההחלטה של התובעים שלא לבצע את הדילול מנתקת את ההקשר הנסיבתי בין ההתנהלות הרשלנית של בית החולים לבין מצבו העגום אשר ממנו סובל הקטין.
• האם קיים קשר בין מצבו של הקטין לבין נזקי הפגות אשר מהם סבל בגין הלידה המוקדמת.

מתן הסבר להורים:

למעשה קשה היה לבדוק את העניין היות ולא נמצאו מסמכים המאשרים את מתן ההסבר בדבר הסיכון להיריון מרובה ועל ההמלצה אשר עשויה לבוא בעקבותיה.

השופטת כתבה כי “בעוד שברור שד”ר קפקא איננה מסוגלת לזכור את פרטי הפגישה, וממילא איננה מסוגלת להעיד על תוכנה, הנני מקבלת את עדותם של ההורים בהתייחס לפגישה זאת, ובמיוחד את אמירתם לפיה לא נאמרה להם בפגישה זאת מילה וחצי מילה על האפשרות שייווצר היריון מרובה עוברים, אשר יצריך ביצוע דילול עוברים, שכן ברור, שההורים זוכרים היטב את שהתרחש, את ההסברים שניתנו להם, את שחווּ לפני ובמהלך הטיפול, ואת כמיהתם לילדים, עובדה שהוכחה שוב ושוב במהלך עדותם, לה ייחסתי חשיבות רבה ונתתי בה אמון, שכן ניכר היה כי הם מספרים את העובדות הזכורות להם, ואין הם מנסים לייצר מציאות הנוחה להם יש מאין”.

האישה הצעירה הייתה חסרת ניסיון וסמכה על הרופאים. היא לא הציגה שאלות וקיבלה את דבריהם. לדבריה התבקשה לחתום על טופס החזרת תאומים לגופה ולא טרחה אף לקרוא את המסמך. “למה שאני עכשיו אסתכל? אני סומכת על הרופא, הוא אומר לי בואי תחתמי על החזרת שני העוברים… סמכתי כל כך עליהם, הייתי בטוחה בהם במה שהם אומרים לי, מחתימים אותי על הכל כמו שהם מדברים וכמו שהם מסבירים, אומרים לי…”

התובע טען כי נאמר לו “זה סוג של טיפול… להביא ילדים…” במהלכו “…זה עוברים שאנחנו פשוט מכניסים עוברים… שמגדילים ביציות, משהו… לא האריך על זה הרבה אבל…”

לאחר שתי הניסיונות הראשונים שכשלו החליטה הרופאה להחזיר שלושה עוברים מתוך הארבע שנשארו לאחר הטיפולים הקודמים. על פי דברי התובעת – “הפעם הרופאה פנתה אליי ואמרה לי שנותרו רק ארבעה עוברים מוקפאים, אשר מתוכם אחד באיכות ירודה. לאור זאת אמרה, כי הפעם לא תחזיר שני עוברים, אלא את שלושת העוברים התקינים, כי ככה ‘בטוח יותר שמשהו ייקלט’. חשוב לי מאוד להבהיר, כי לא נאמרה לי מילה על הסיבוכים האפשריים במידה וכל שלושת העוברים שהוכנסו ייקלטו וייווצר היריון של שלושה עוברים. באופן חד משמעי אבהיר, כי לא הוזכר, ולוּ ברמז, שבמקרה שייקלטו כל שלושת העוברים אז יתכן ויומלץ לי לבצע דילול עוברים, אשר כאמור לא הייתי מוכנה לבצע בשום פנים ואופן! וזאת מטעמי דת. אני מבקשת להדגיש שלו היה נאמר לי מראש, בשלב כלשהו, כי היריון שלישייה מגביר את הסיכון ללידת ילדים פגועים ובגלל זה יתכן שאף נידרש בעתיד לבצע דילול, הרי שלא הייתי מוכנה לקחת את הסיכון הכרוך בהיריון של שלישיה בשום פנים ואופן!! הייתי מתעקשת שלא יוחזרו לי יותר משני עוברים ובוודאי שלא הייתי מסכימה לכך שיוחזרו יותר משניים!”

לאחר שנודע להם כי אכן כל השלושה נקלטו הומלץ להם ע”י ד”ר שוויד לדלל את ההיריון. “…אנו אנשים חרדים ואנו מאמינים, כי מהרגע שהעובר נוצר, אין לנו כל זכות להמיתו. לאור זאת, מבחינתי ומבחינת בעלי, האפשרות לבצע דילול עוברים מעולם לא הייתה ריאלית” כך התובעת בתצהירה.

באשר לניתוק הקשר הסיבתי – הרי שעל הצוות הרפואי היה לצפות את הימנעותם של בני הזוג מביצוע דילול על כן לא נגדע ההקשר הסיבתי.

באשר לנזקי הקטין הובהר כי אכן הדבר נובע מלחץ גולגולתי אשר נובע מסיבוכי הפגות.

בסיכומו של דבר קבלה השופטת את התביעה וחייבה את בית החולים בתשלום פיצויים של קרוב לעשר מיליון ₪. כאשר הדבר כולל את כל ההוצאות שהיו וההוצאות הצפויות בגידול הילד הפגוע.