רשלנות מטעם קופת החולים – החולה לקה בשבץ

חולה שסבל מערכי לחץ דם גבוהים לא הופנה לטיפול אצל מומחה ובעקבות כך לקה בשבץ מוחי בחלוף חמישה חודשים. בית המשפט קבע – קופת חולים לאומית התרשלה.

סיפור הדברים:

התובע בן 61 יליד 14/10/57 עלה ארצה מאוזבקיסטן בשנת 1992 וחבר בקופת חולים לאומית. פנה בתאריך – 15/11/08 אל בית החולים וולפסון בעקבות חולשה בפלג גופו הימני והפרעות בדיבור. עם קבלתו בבית החולים בוצעה בדיקת C.T.  אשר הדגימה דמם בגרעיני הבסיס ופריצת דם לעבר חדרי המוח. במילים אחרות – מדובר היה באירוע מוחי. כתוצאה מהאירוע נותר המתלונן נכה בשיעור של כ -70% עם מגבלה קשה בתקשורת בגלל כושר הדיבור שנפגע. הוא מתהלך בעזרת מקל וסובל מצליעה ניכרת וקושי בתנועה והוא זקוק לעזרה ולסיוע מהזולת בכל הפעולות היומיומיות השגרתיות.

בסיכום של מסמכי האשפוז נכתב כי האירוע אירע בעקבות יתר לחץ דם אשר ממנו סבל החולה ואשר לו הוא היה מטופל כפי שראוי ומקובל הרי שהאירוע היה נמנע. מנגד טענה קופת החולים כי היא טיפלה במקרה כפי המקובל וכי לא הייתה מצידה כל רשלנות. בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי הייתה רשלנות מטעם הקופה ובשל היעדר וטיפול נכון במצב של יתר לחץ הדם – מצבו של החולה הידרדר עד כדי שבץ מוחי.

השתלשלות הדברים הכרונולוגית:

התובע פנה אל רופא המשפחה לאחר שנים רבות שלא פנה אל רופא. (הפנייה האחרונה שלו הייתה בשנת 2000 ורק כעבור שבע שנים פנה אל רופא המשפחה בקופת החולים מאז) התלונות של החולה לד”ר א.ב. רופא המשפחה – הנתבע – היו בעניין לא ממש ברור. כמו – מזיז רגליים בעת השינה ומדבר מתוך שינה – כך לדברי אשתו. כמו כן התלונן על כאבי בטן כאשר הוא רעב ואלו חולפים לאחר שאוכל. כמו כן סבל החולה מצרבת במשך שנים רבות. החולה עבר בדיקה כללית. הדופק שלו עמד על 80 ולחץ הדם – 140/85. נרשם בסיכום הביקור כי החולה הופנה למדידת דופק ולחץ דם כמו כן הוא הופנה לנוירולוג וגם לגסטרולוג.

כעבור מספר ימים אכן פנה החולה אל נוירולוג אשר הפנה אותו לבצע בדיקות מעבדה ובמקביל ביצע החולה בביתו בדיקות לחץ דם עצמיות. אלו נמצאו גבוהים ועל כן כאשר פנה עם אותם הערכים אל רופא המשפחה הפנה אותו הלה לעריכת ניטור לחץ דם של 24 שעות בבדיקה המכונה ‘הולטר לחץ דם’.

בדיקות הדם נמצאו תקינות ובדיקות ההולטר העלו ממוצע של 138/86 ודופק ממוצע של 88.

הוא נבדק בהזדמנות נוספת אצל רופא המשפחה כאשר התלונן על כאבים בכתף כמו כן נבדק גם על ידי רופא גסטרולוג אצלו ביקר כאשר בכל אותם הפעמים – מדדי לחץ הדם היו גבוהים מהממוצע.

ביום 15/11/08 פונה החולה אל בית החולים וולפסון כאשר הוא סבל מאירוע מוחי ולמרבה הצער הוא נותר עם נכות צמיתה ממשית אשר גורמת לו להגבלה רבה כאשר למעשה הוא זקוק מאותו זמן לעזרה מהסביבה.

על פי טענת התובע – הרופא לא פעל כנדרש ממנו במקרה מן הסוג הזה ולמעשה נפל כשל בטיפול הסביר כאשר עיקר הכשל הוא בכך שלא נשקלו כל הנתונים אשר היו רלבנטיים בעניין.

העדים:

מפאת מצבו, החולה לא יכול היה להעיד ולמעשה העידו מטעמו המומחים אשר לבקשתו של החולה נתנו את חוות דעתם המקצועית.

שני הצדדים התייחסו להנחיות של החברה ליתר לחץ דם אשר קובע הנחיות למקרים אשר בהם החולה סובל מיתר לחץ דם. ישנן הנחיות עדכניות אשר עליהם היה הוויכוח האם רופאי קופת חולים היו מעודכנים בהם והאם הם חייבו גם אותם. לדברי הנתבעת הם לא ידעו עדיין על ההנחיות ולמעשה הם לא חייבו אותם אך לעומת זאת – לדברי התובע הנחיות אלו חייבו את קופת החולים.

כאן חשוב לציין חלק מתוך ההנחיות המעודכנות על מנת שניתן יהיה להבין ולהבהיר את התמונה הרפואית.

יתר לחץ דם הינו גורם סיכון משמעותי לתחלואה ולתמותה כתוצאה ממחלות לב או כלי דם. ככל שהערכים עולים מעל ל – 115/75 מ”מ כספית – הרי שהסיכון עולה בהתאם.

כדי לקבוע את ערך לחץ הדם ואת רמת החומרה שלו יש להתבסס על שלוש מדידות שונות בהפרשים של שבוע בין מדידה אחת לשנייה. כיום נחשבים ערכים אשר הם מתחת ל120/80 אשר בעבר נחשבו כאופטימאליים – נחשבים היום כערכים נורמליים וכלחץ דם רצוי. ערכי לחץ דם העומדים בטווח שבין 120/80 לבין 139/89 אשר הופרדו בעבר לשתי דרגות חומרה אוחדו כיום לדרגה אחת אשר מוגדרת כלחץ דם אשר מחייב מעקב. אנשים אשר סובלים מלחץ דם בטווח הזה נמצאים בסיכון גבוה של פי 2 לפיתוח יתר לחץ דם בעתיד ביחס לאנשים אשר להם לחץ דם נמוך.

להלן טבלה אשר מתייחסת למדידות במרפאה.

 

סיווג	ל”ד סיסטולי		ל”ד דיאסטולי
ל”ד רצוי	120>	ו-	80>
ל”ד המחייב מעקב	120-139	ו/או	80-89
יל”ד דרגה 1 (קל)	140-159	ו/או	90-99
יל”ד דרגה 2 (בינוני)	160-179	ו/או	100-109
יל”ד דרגה 3 (חמור)	180>	ו/או	110>
יל”ד סיסטולי	140>	ו	90>

 

כאשר מדובר במדידה ביתית יהיה הערך הממוצע של 135/85 ממ”כ ומעלה מקביל ללחץ דם ממוצע של 140/90 ממ”כ הנמדד במרפאה.

ברוב המקרים מלווה יתר לחץ דם גם בגורמי סיכון נוספים כמו עישון, הפרעה בשומני הדם, סיפור משפחתי של מחלות לב או תמותה בגיל צעיר, השמנה בטנית, חוסר פעילות גופנית, סוכרת ועוד.

בכל חולה חדש מקובל לבצע את הבדיקות הבאות:

• בדיקת כימיה בדם: גלוקוז, קריאטינין, שתנן, נתרן, אשלגן, סידן, חומצת השתן, כולסטרול וטרגליצרידים
• ספירת דם
• שתן לכללית כולל משקע
• שתן למיקרואלבומין
• אק”ג
• בדיקת קרקעית העיניים

בביקור הראשון של החולה בקופת החולים כאשר התלונה העיקרית הייתה קשורה לצרבת ולבעיות גסטרולוגיות הופנה החולה לבדיקת לחץ דם ודופק אצל אחות. הרישום אינו מעלה כי נבדקו נתונים משמעותיים כמו גורמי סיכון (עישון, סכרת, עודף משקל, רקע משפחתי, הפרעה בשומנים בדם ועוד) כמו כן לא נבדקו נתונים רלבנטיים נוספים כמו מצב סוציאלי, רקע של מחלות אחרות או נטילת תרופות קבועות אחרות.

הרופא טוען כי במקרים מעין אלו הוא ממליץ על פעילת גופנית ועל תזונה דלת מלח. כמו כן הוא שואל לגבי שתיית לאלכוהול ולגבי עישון ואם לא היו ממצאים חריגים הוא לא נוהג לרשום אותם.

השופט התרשם כי אכן הרישום היה דל ביותר ולא ניתן לחולה היחס הדרוש במקרה כזה של יתר לחץ דם.

האם יתר לחץ הדם הוא זה שגרם להופעת השבץ?

ד”ר ארנון קרני – המומחה מטעם התובע כתב על סמך הנכתב במסמכים הרפואיים אשר התקבלו מבית החולים, כי “מר ד. לקה ב – 15.11.07 בדימום מוחי מסוג Hypertensive Intracerebral Hemorrhage. סוג דימום זה כשמו קורה לרוב על רקע של יתר לחץ דם לא מאוזן ומכאן גם שמו. חשוב להדגיש כי אופי הדימום המוחי ומיקומו הינם אופייניים למי שלוקה ביתר לחץ דם ושטיפול מאזן של לחץ הדם עשוי למנוע דמם תוך מוחי מסוג זה. לפיכך, אני מסיק שקיים קשר סיבתי בין לחץ הדם הבלתי מאוזן והופעת הדימום התוך מוחי שארע למר ד.”.

השופט קבל את דבריו וקבע כי הייתה רשלנות רפואית מטעם קופת החולים.