קביעת פגישת יעוץ
היולדת לא קבלה את כל ההסברים על הסיכונים הכרוכים בזירוז
אהובה טיכואהובה טיכו 27.05.18 רשלנות רפואית

היולדת לא קבלה את כל ההסברים על הסיכונים הכרוכים בזירוז

הורים לתינוקת שנולדה עם נכות בכתף וביד בעקבות לידה בזירוז, התלוננו כי בית החולים התרשל ולא העניק להם את כל ההסברים על הסיכונים שבלידה כזו. בבית המשפט פסקו כי לא הייתה כאן רשלנות מצד בית החולים אך בגין פגיעה באוטונומיה פסק להם פיצוי של 120,000 ₪.

סיפור הדברים:

התינוקת נולדה לאם שהייתה באותו זמן בת 37. הייתה זו הלידה החמישית לאחר שבעה הריונות ושתי הפלות מתוכם. היא אושפזה בבית החולים רמב"ם לצורך מעקב והשגחה עד הלידה. במועד האשפוז עמד גיל ההיריון על 40+3. האם סבלה מבעיות לבביות ברקע והיא נוטלת תרופות לדילול דם באופן קבוע. מדובר היה בהיריון בסיכון ולאור כך היא אושפזה להשגחה עד ללידה.

הקטינה נולדה בלידה ווגינאלית רגילה אך במהלך הלידה נגרם סיבוך המכונה פרע כתפיים. זאת בעקבות המשקל הגבוה של התינוקת. היא סובלת בגלל זה משיתוק בכתף וביד.

בעת הגשת התביעה לומדת הילדה בכתה ב' בבית ספר רגיל.

התביעה אשר הוגשה הייתה נגד מדינת ישראל ונגד שירותי בריאות כללית.

טענות הצדדים –

התובעים טענו –

הרופאים למעשה התרשלו בטיפול שניתן לאם וכי לא התייחסו בהתאם לגורמי הסיכון אשר מהם סבלה האם. הם טענו כי היה על הגורמים הרפואיים לצפות כי מדובר בעובר גדול לאור הרקע הסוכרתי של האם, הגיל שלה ובדיקות הסוכר שנערכו לה במהלך ההיריון. האם סבלה גם מהשמנת יתר כאשר כל הגורמים הללו יחד עשויים להצביע על מחלת הסוכרת או סוכרת הריונית אשר עשויה להשפיע על משקל העובר שיהיה גבוה מהרגיל. עובר גדול הינו עובר שעשוי לסבול מפרע כתפיים במקרה של לידה רגילה. על פי טענתם של התובעים הייתה רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי אשר לא התייחס לכל אותם הנתונים. הם השתהו בקידום לידה והעדיפו לאשפז את היולדת לאשפוז ארוך עד ללידה ולא ביצעו בה ניתוח קיסרי.

הם הדגישו וטענו כי הערכת המשקל שבוצעה לא הייתה נכונה ולא נעשתה במכשור המתאים. כמו כן טענו כי צוות בית החולים התרשל בכך שהוא לא התייחס אל היולדת כסוכרתית.

נטען עוד כי כל מהלך הלידה היה בצורה רשלנית. לא הייתה היערכות מתאימה לקראת הלידה של עובר גדול. זאת למרות הסיכונים הכרוכים בלידה כזו. מלבד זאת טענו ההורים כי נמנעו מהם ההסברים המתאימים לעניין הבחירה בטיפול הנכון ואופן הלידה בכל השלבים.

הם טענו גם כי היו אי דיוקים וגם חוסר ברישומים הרפואיים כאשר גם זה נחשב כהפרת חובה חקוקה והיא גרמה נזק לתובעים.

טענות הנתבעים:

ב"כ הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות. מבחינתה ניהול ההיריון והלידה היה עקבי, זהיר ותקין, זאת בהתחשב בבעיות השונות אשר מהם סבלה האם. אלו היו ידועות להם מראש והם התייחסו הן לבעיות הלב אשר ממנה סבלה היולדת והן לבעיה של קרישיות הדם ממנו סבלה ובגינן גם נזקקה לטיפול תרופתי של מדללי דם.

עוד נטען באופן מיוחד כי לא הוכח כי האם אכן סבלה מסוכרת הריונית. אף נטען כי כלל לא היה חשש בעניין הזה. נטען כי הנסיבות הספציפיות של האם חייבו כי תבוצע דווקא לידה נרתיקית וכי נבחן כי דווקא לידה כזו תהיה פחות טראומטית הן עבור האם והן עבור העובר.

נטען כי לא נצפו כל גורמי סיכון לפרע כתפיים להיריון וללידה הרלוונטיים.

כמו כן טענה הנתבעת כי הרישום היה תקין ולא היה כל פגם ברישומים כפי שטענו התובעים.

נטען גם כי לא הייתה כל רשלנות רפואית בלידה. כמו כן, בסופו של דבר, גם לאחר הלידה אכן התברר כי לא מדובר היה בעובר גדול ולא מדובר היה באם סוכרתית ולמעשה לא התקיימו כלל גורמי הסיכון לפרע כתפיים.

נטען גם כי במהלך האשפוז של האם עד ללידה בוצעה הערכה רפואית מושכלת תוך שיתוף והתייעצות של רופאים מכל התחומים הרלוונטיים והכול תוך התחשבות במצבה ובהיסטוריה הרפואית שלה. לדברי הנתבעת, התובעת קבלה את כל ההסברים הדרושים במהלך האשפוז.

כמו כן נערכה הערכת משקל ידנית וגם על ידי אולטרה סאונד ולא נראה היה כי מדובר בעובר גדול. גם בלידות הקודמות לא נולדו תינוקות במשקלים גבוהים.

נטען גם כי תוך התחשבות בכל הנתונים נבחר המועד המתאים ללידה. נדחתה האפשרות של ביצוע זירוז לידה על ידי שימוש בבלון אטד והייתה העדפה לבצע לידה נרתיקית. מלבד זאת נטען כי לאור מצבה נמנעו מחיתוך חיץ במהלך הלידה היות ובעבר הדבר כן נעשה ובעקבות מצבה של האם נזקקה לארבעה מנות דם.

נטען גם כי כאשר נשקל לבצע זירוז, צוואר הרחם כלל לא היה בשל ללידה והוחלט כי זירוז לידה עלול לפגוע בבריאותה של האם בגלל הבעיה הלבבית אשר ממנה היא סובלת.

נטען גם כי צוות מיומן ומקצועי נכח בעת הלידה ולא נראה כי קיים קשר כלשהו בין תקיעות הכתפיים והשיתוק המכונה תסמונת ארב אשר ממנו סובלת הילדה – לתהליך הלידה. נטען כי ייתכן והשיתוק נגרם בגלל התקיעה ובעקבות כוחות הלידה אך לא מהחילוץ שנעשה נכון.

לסיום טענה הנתבעת כי בהערכת המשקל הקליני וגם בהערכה של אולטרסאונד הערכה  הייתה כי העובר הינו במשקל של 3,300 גרם אך במועד הלידה היא שקלה 4,075 גרם. על פי הכללים שהיו תקפים בשעתו אין סיבה לבצע ניתוח קיסרי ובמיוחד כאשר לא הייתה כל אבחנה של סוכרת.

ד"ר הורנשטיין מומחה בתחום הגניקולוגיה נתן את חוות דעתו:

הרשלנות במעקב ההיריון שכללו מחדלים כמו אי זיהוי עובר גדול. אי זיהוי האפשרות כי מדובר באם סוכרתית, שיהוי מידי גדול עד להחלטה ליזום לידה ווגינלית, הימנעות לא ברורה מחיתוך חיץ שלמעשה גרם לכל הסיבוך, אי היערכות מתאימה של צוות רפואי לקבלת הלידה ועוד. המומחה לא היה סבור כי הייתה זו שגיאה שלא לבצע ניתוח קיסרי והניסיון לבצע לידה ווגינלית רגילה.

במעקה האשפוז בית החולים נוהל מעקב כדלקמן:

ביום 19/10/09 עם האשפוז של התובעת 2 בוצעו לה בדיקות ונקבעו הממצאים הבאים: העובר בשבוע 40.3, האם מטופלת בקלקסן וברקע מחלה לבבית. הניטור העוברי תקין וצוואר הרחם סגור. כן נשקלה ביום האשפוז האפשרות לנסות, לאור מצב המסתם המלאכותי של האם ושבוע ההיריון, להפעיל לידה באמצעות בלון אטד. עניין זה נזנח לבסוף והוחלט בישיבת מומחים שהערכה ביום 20.10.09 להימנע ממנו לאור ההיסטוריה של לידות מהירות לאם והעובדה כי היא נוטלת קלקסן על כן הוחלט להמתין תוך אשפוז ללידה טבעית.

לאור זאת קבעה השופטת כי לא הייתה כל רשלנות בטיפול ביולדת כולל ההחלטה שלא לבצע ניתוח קיסרי. עם זאת קבעה השופטת כי היה על הצוות הרפואי להסביר לאם את כל היתרונות וכל החסרונות של ביצוע לידה מידית באותו יום בעזרת בלון אטד, אל מול האפשרות של הישארות באשפוז עד שתתפתח לידה טבעית. השופטת קבעה כי לאור זאת תפוצה התובעת ב120,000 ₪ בנוסף להוצאות שפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של עשרים אחוזים מגובה הפיצוי.

לקבלת פגישת יעוץ חייג או שלח פרטים: