התקן תוך רחמי נשאר בגופה של התובעת משך 32 שנה – פיצוי של 50,000 ₪ מטעם הכללית

התובעת גילתה כי התקן תוך רחמי שהותקן בגופה 32 שנה קודם לכן עדיין היה שם למרות פרוצדורות רפואיות שונות אשר אותן עברה משך השנים. למרות שלא נגרם לה בעקבות כך נזק  ממשי, פסק השופט פיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה.

התובעת בת 62, ילידת 1954, נשואה ואם לארבעה. עד לשנת 1979 הרתה ארבעה פעמים כאשר שתי הריונות הסתיימו בלידות ושתיים בהפלות. בשנת 1979 הותקן ברחמה, בהסכמתה ובידיעתה התקן תוך רחמי בכדי למנוע היריון.

לאחר מספר חודשים הרתה למרות ההתקן ועל פי הרשומה הרפואית הצוות ידע על קיומו של ההתקן ואף ניסה לאתרו אך החוט של ההתקן לא נראה כלל בבדיקות. היריון זה הסתיים בשבוע 19 בהפלה ספונטנית.

בוצע צילום בטן אשר בו נראה ההתקן ואף נעשה ניסיון להוציאו בזמן הווסת אך ניסיון זה לא צלח. משלב זה לא נראה יותר ההתקן והרופאים הניחו כי מן הסתם הוא נפלט מעצמו באופן טבעי. לאחר כארבע שנים הרתה שוב וילדה. במהלך ההיריון נאלצה לבצע תפירה של צוואר הרחם. לאחר כשנתיים הרתה שוב אך היריון זה הסתיים בהפלה טבעית. לאחר שנה הרתה וילדה שוב. במהלך היריון זה בוצע בה גם כן תפר צווארי.

לאחר שנה הרתה בהיריון חוץ רחמי אשר בעקבותיו עברה גרידה, לפרוסקופיה וניתוח לכריתת החצוצרות. בדו”ח הניתוח לא מוזכר כלל ההתקן התוך רחמי.

לאחר מספר שנים עברה בירור אורתופדי כאשר במהלכו זוהה באופן אקראי לחלוטין ההתקן שעדיין שכן ברחמה.

טענות התובעת

בתחילה ניסתה התובעת לטעון לקשר בין ההפלות אותם עברה לבין ההתקן שהיה בתוך רחמה. בהמשך היא חזרה בה מטענה זו כאשר שני הצדדים פנו לקבל את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט כדי לבדוק את הנושא.

למעשה אין להתקן כל קשר לתלונות ולהפלות אותן חוותה מלבד אולי ההפלה הראשונה אותה חוותה מיד עם התקנת ההתקן. ההתקן לא גרם לה לכאבי בטן או להופעת מחזור לא סדיר (התובעת טופלה בדיקור סיני לכאבי מחזור). למעשה לא נמצאה כל רשלנות רפואית ברורה בהתקנת ההתקן. אמנם המשך הטיפול והפעולות השונות אשר נעשו לצורך הוצאת ההתקן לא עומדות כלל בסטנדרט הרפואי התקין כאשר השארה של ההתקן בתוך הרחם יכול היה לגרום להידבקויות ברחם כמו גם נזקים שונים למעיים. על כן היה צורך לבצע פעולה אקטיבית בכדי לאתר את ההתקן ולחלץ אותו. כמו כן היה צריך לשתף את התובעת בכל הסיכונים כמו גם בטיפולים האפשריים. אמנם בפועל לא נגרם לה כל נזק למרות שמדובר במזל של ממש, הרי שהמומחה מטעם בית המשפט הבהיר כי בפועל מדובר בפעולות פשוטות אותם היה צורך לבצע במקרה זה.

על פי המסמכים הרפואיים מתברר כי הטיפול בתובעת היה רשלני. עצם השארת ההתקן למרות התזוזות שלו הינה מסוכנת והיא הייתה עלולה לגרום לנזקים משמעותיים כמו הידבקויות ופגיעה באיברים פנימיים. אז נכון שעצם התזוזה של ההתקן אינו נחשב לרשלנות מטעם הרופאים אך השארת ההתקן ברחמה – זוהי רשלנות.

כמו כן טענה התובעת לרשלנות נוספת בעובדה שכלל לא שיתפו אותה ולא לא מסרו לה כלל פרטים על מצבה הרפואי, על הסיכונים שבהשארת ההתקן ועל הטיפולים האפשריים לאתרו ולהוציאו. היה עליהם להסביר לה על הסיכונים ולפרוש בפניה את האפשרויות לחילוץ ההתקן. כמו כן היה עליהם לאפשר לה לקבל החלטה אם היא מעוניינת בהליך פולשני בכדי לוודא כי ההתקן יוצא. התובעת מכחישה כי קבלה מידע מן הסוג הזה.

פגיעה באוטונומיה

עצם העובדה כי בגוף ישנו גוף זר אשר עלול ביום מן הימים לגרום לנזקים חמורים מהווה פגיעה באוטונומיה. זאת למרות שלא נגרם כל נזק בפועל, למרבה הנס.

בכל מקרה, כאשר דבר כזה קורה יש צורך במעקב צמוד אחר הגוף הזר או לפעול בכל האמצעים לרבות אמצעים כירורגיים לצורך הוצאת הגוף הזר.

השופט קבע כי עצם העובדה כי בגופה שכן גוף זר הרי שהדבר מהווה פגיעה בשלמות הגוף וכפועל יוצא מכך הרי שהדבר נחשב כפגיעה באוטונומיה וכי הדבר מזכה אותה בפיצוי.

השופט הבהיר כי כחלק מחירותו הבסיסי של האדם הרי שהוא רשאי לשלוט על גופו. אף אם מלכתחילה היא הסכימה ואף רצתה כי יותקן בגופה ההתקן, אך המשך הטיפול הרשלני הוא זה שהותיר את ההתקן בתוך רחמה ובכך למעשה נגרם לה נזק מבחינת שלמות הגוף.

השופט אף הוסיף כי עצם הימצאותו של ההתקן באופן קבוע בתוך גופה של האישה גרם לכך כי היא חשופה לחשש קבוע ותמידי לכך שההתקן יזוז ממקומו ועל ידי כך ייגרם לה נזק. אך מצד שני יש מקום להתחשב בעובדה כי היא יכלה להחליט בכל עת לחלץ את ההתקן על ידי הליך כירורגי פשוט ולא מסובך.

שיעור הפיצוי

השופט פסק כי יש לפסוק לתובעת פיצוי על סך 50,000 ₪ זאת בגין הפגיעה באוטונומיה.

השופט כתב כי – “אני סבור כי פיצוי זה משקף את מידת הפגיעה באוטונומיה, כולל תחושותיה הקשות של התובעת כשסברה שהשארת ההתקן היא שגרמה למספר הפלות ולניתוח קשה ואפשרות הליך כירורגי עתידי, ומנגד לנסיבות המקלות והעובדה שעד כה לא נגרם נזק ממשי (אף שעלול להיגרם בעתיד) ולאפשרות הוצאת ההתקן.”

סוף דבר

התביעה התקבלה והנתבעת חויבה לשלם פיצוי על סך 50,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין רשלנות רפואית 13,000 ₪ והוצאות משפט על סך 15,000 ₪.