ניתוח להסרת קעקוע שנעשה מתוך התרשלות – הרופא ייאלץ לשלם פיצויים

בית משפט השלום קבל את התביעה של מטופל אשר תבע את הפלסטיקאי שניתח אותו לצורך הסרת קעקוע אך הותיר צלקת גדולה בגופו. השופטת הוכיחה כי הרופא בחר בניתוח עם שיטה שאינה מוכחת.

סיפור הדברים:

התובע שהיה נתמך מבחינה כלכלית על ידי אחיו הדתי, התבקש על ידו להסיר את הקעקוע שהיה על זרועו בצורה של מגן דוד, זאת כתנאי להמשך התמיכה בו. בפגישת הייעוץ השתתפו התובע ואשתו יחד עם האח הדתי שם סוכם כי הרופא ינתח את התובע תמורת 4,000 ₪.

הסכום הועבר ישירות לידי הרופא. (כדי להשלים את התמונה נוסיף כי למעשה הוציא האח סכום של 6,000 ₪. מתוכם העביר 4,000 ₪ לרופא ו2,000 ₪ הועברו לידי התובע כפי שהם סיכמו ביניהם מראש.)

הניתוח בוצע בשני שלבים כאשר בסופו של דבר נותר התובע עם צובר צלקות במרכז הצד החיצוני של ידו הימנית. צובר הצלקות בצורה של שמונה שלוחות אשר יוצאות ממוקד מרכזי. הגודל של הצלקת  – 9.5 ס”מ על 12 ס”מ.

דבר המומחה

מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר בדק את התובע ומצא כי אכן מדובר בצובר צלקות היפוטרופיות. קשיחות, מעובות ומוגבהות מעל פני העור, בצבע סגול חום כאשר בחלק מהצלקת ישנם סימני תפירה. הצלקות אמנם אינן רגישות למגע ואין כל הגבלה בתנועת המרפק אך המומחה קבע כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%. הנכות היא לא נכות תפקודית אך היא בהחלט נכות אסתטית וגם נכות פיזית היות והיא גורמת לו לגרד.

על פי דעתו של המומחה, מומלץ לכרות את צובר הצלקות ולהשתיל במקום עור חדש. כתוצאה מניתוח כזה עשוי להתבטל המרכיב הפיזי של בעיית הגרד וכן תצטמצם הנכות האסתטית. התובע בחר שלא להיכנס להליך כירורגי נוסף לצורך תיקון.

שלוש נקודות טעונות הכרעה במקרה זה:

1. התרשלות בטיפול הרפואי.
2. סוגיית הנזק.
3. פגיעה באוטונומיה.

ההגדרה של התרשלות בטיפול רפואי כוללת מספר דברים “בחירת אופן הטיפול והעיתוי הנכון לטיפול, ביצוע מקצועי ונכון בכלים המתאימים הן מבחינה מקצועית והן מבחינת סטריליזציה והן מבחינת הידע והכישורים של הרופא אשר לוקח על עצמו את ביצוע התפקיד שדורש אחריות כלפי המטופל.”

אך במקרה זה קבעה השופטת כי זהו אחד המקרים אשר בהם נעדר הרישום הרפואי וכי למרות שהנתבע העיד כי הוא ערך רישום לאחר כל ניתוח הוא עדיין לא טרח להציג את הדברים כאשר בחקירה הנגדית הוא אכן הודה כי הוא לא ביצע כל רישום.

השופטת ציינה כי לא הוצג בפניה למעשה כל רישום הן מפגישות הייעוץ והן ביחס למהלך של שני הניתוחים אשר אותם ביצע הנתבע. גם שני הביקורים הנוספים של התובע במרפאה לצורך ביקורת והוצאת תפרים לא תועדו כלל.

היות ולא היה תיעוד רפואי לא יכול היה התובע להתרשם מצורת הניתוח ולהבין מתוך הדברים האם נוצר כשל בלתי צפוי במהלך הניתוח הראשון אשר הוא זה שגרם לכך כי הוא זה שהעלה את הצורך בניתוח השני.

היות וחסר הרישום הרפואי עובר נטל ההוכחה אל הנתבע.

טענות הנתבע

הנתבע טען כי במרפאה שלו מתבצעות רק פעולות אשר הן מוגדרות “כירורגיה זעירה” ואלו פטורות מרישום. השופטת לא קבלה את דבריו של הנתבע היות והוא ערב טענה שאינה נכונה ומחובת הרופא לנהל רשומה רפואית ומדבר זה אין לו כל פטור גם כשאר הוא עוסק בכירורגיה זעירה.

שיטת הניתוח

לנוכח גודלו של הקעקוע החליט הרופא לבצע את התהליך בשני שלבים. בניתוח הראשון הוא הוציא בחתך אורכי חצי מהקעקוע ובשלב השני הוציא את השאריות שנותרו כאשר הוא נתן לתובע פרק זמן של כמחצית השנה לצורך התאוששות של אזור הקעקוע. הניתוח הראשון ארך כארבעים וחמש דקות ובמהלך הניתוח נכרת קטע מרכזי באורך של 15 ס”מ על 7 ס”מ. החתך הניתוח נתפר בשתי שכבות. בניתוח השני נעשה תהליך דומה לחלק השני של הקעקוע.

הרופא טען כי הוא בחר דווקא בשיטה זו ולא בניתוח לייזר או הקפאה היות ואלו לא היו מצליחים להסיר לחלוטין את הקעקוע ותמיד נותרים שאריות כאופן כזה.

התובע מצדו טען כי הניתוח היה אמור להתבצע בשלב אחד וכי על פי עדות אשת התובע, הרופא הבטיח בפגישת הייעוץ הראשונה כי הניתוח יתבצע במהלך טיפול אחד.

על פי דברי התובע, קרה סיבוך בלתי צפוי במהלך הניתוח הראשון וזה מה שגרם לכך כי היה צורך בביצוע ניתוח נוסף.

בהתאם לחוות הדעת הרפואית, אין דרך לבצע כריתה ניתוחית מבלי שייווצרו צלקות וברור לכל כי כל ניתוח מותיר אחריו צלקות. גם ניתוח לייזר משאירה פעמים רבות צלקות ולמעשה לא כל קעקוע יכול להתאים לכריתה בשיטה זו. אך מנגד ניתוח כריתה באופן אחר יכול היה למנוע את הצלקות אשר מהם סבל התובע. בכל מקרה היה על הנתבע להציג בפני התובע את כל האפשרויות הקיימות לכריתת הקעקוע כולל כל היתרונות והחסרונות שלהן. בחקירה הנגדית אף הודה הנתבע כי הוא בחר בשיטה הניתוחית אותה ביצע בגלל העלויות  הזולות יותר.

הנזק

כחצי שנה לאחר הניתוח התלונן התובע בפני כירורג פלסטי בקופת חולים כי הצלקת טורדנית ומציקה. הומלץ לו כי יחבש גרב אלסטית על היד.

לאחר מספר חודשים נבדק שוב והומלץ לו על חבישות סיליקון ולחץ. בהמשך אף סבל מדימומים באזור הצלקת ומנפיחות וכאבים.

תחשיב הנזק:

על פי דברי השופטת, כל ניתוח היה מותיר צלקת כזו או אחרת אך כמות הצלקות אשר מהם סובל התובע הינן חריגות מכל תוצאה שהייתה מתקבלת בהסרת קעקוע ובגלל היעדר בתיעוד הרפואי אצל הנתבע אי אפשר לדעת האם היה כאן כשל בניתוח הראשון או שמא נעשהו מאמצים לצמצם את הצלקות שנוצרו.

נלקחו בחשבון כאב וסבל על סכום של 25,000 ₪. עזרת צד ג’ מצד אשת התובע אשר סעדה אותו בימים שלאחר הניתוחים על סך 1,000 ₪ היות והאישה קבלה דמי מחלה מהעבודה. היו לו גם הוצאות נלוות ועליהם נקבע פיצוי על סכום כולל של 4,500 ₪.

בסיכומו של דבר עמד נזקו של התובע על סכום של 30,500 ₪.