קביעת פגישת יעוץ
סובל מצלקת בנחיר בעקבות ניתוח שקדים – יפוצה ב – 300,000 ₪
אהובה טיכו 07.06.18 פסקי דין

סובל מצלקת בנחיר בעקבות ניתוח שקדים – יפוצה ב – 300,000 ₪

לפני 23 שנים בוצע ניתוח שקדים בילד בן 4. בעקבות דימום מסיבי נאלץ הצוות לבצע הליך רפואי שכלל חתך עמוק בנחיר הימני. בית המשפט קבע כי צוות בית החולים רמב”ם התרשל ויהיה עליו לפצות את הצעיר בגין כאב, סבל ונזק אסתטי.

סיפור הדברים:

ביום 31/8/95 עבר התובע שהיה אז בן 4 שנים – ניתוח שהתבצע בהרדמה כללית לצורך הסרת השקדים והאדנואידים. – שקד שלישי. הניתוח התבצע בבית החולים רמב”ם. לאחר הניתוח סבל התובע מדימום ממושך וזה הצריך החדרת טמפונדה  אחורית ללוע האפי, דרך הנחיר כאשר המטרה הייתה עצירת הדימום. אך לאחר שפעולה זו עדיין לא הצליחה לעצור את הדימום עבר התובע ניתוח נוסף ביום 1.9.95 בו החדירו לו שני טמפונים אותו קשרו סביב אגד וקיבעו בתוך הלוע האפי עם חוט קיבוע אותו הוציאו דרך הנחיר. התובע אושפז במחלקה לטיפול נמרץ ילדים וביום למחרת שוחרר למחלקת ילדים. לאחר שלושה ימים הוצא הטמפון תחת הרדמה כללית ולמחרת שוחרר התובע לביתו עם המלצה למנוחה והשגחה למשך חמישה ימים.

אמו של התובעת טענה כי לאחר השחרור גילתה כי ישנו חתך עמוק בנחיר הימני ובשל האדמימות והנפיחות שהייתה במקום בעקבות הניתוח היא לא הבחינה בכך קודם לכן. (בזמן האשפוז או מיד לאחר השחרור) אך לאחר מכן ניתן היה להבחין בבירור בצלקת שנותרה במקום. מדובר בצלקת מכוערת שפוגעת במראה האסתטי ומלבד זאת החל הילד לסבול והוא אף ממשיך לסבול מהפרעות בנשימה האפית, מנחיר סתום מהפרשות נזלת תמידית, נחירות ואף קשיים בדיבור וקשיי התנהגות.

ההורים שהגישו את התביעה טענו כי כל הבעיות הללו נובעות בעקבות רשלנות רפואית בטיפול הרפואי במהלך הניתוח השני.

הם טענו גם כי הצוות הרפואי לא מנה בפניהם את הסיבוכים האפשריים בעקבות הניתוחים ועל כן עתרו לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין הטיפול הרשלני והנזקים שנגרמו בעקבות כך, כמו כן על הפגיעה באוטונומיה וביצוע עוולת תקיפה.

לתמיכה בטענתם הגישו התובעים חוות דעת רפואית ערוכה על יד ד”ר יובל זוהר – רופא מומחה למחלות אף אוזן גרון. הוא ציין כי הצלקת ממנו סובל התובע מצר למעשה את הנחיר וזה מה שגורם לקושי נשימתי באמצעות הנחיר המוצר. כמו כן קיים קושי לנקז ולקנח את הנחיר. ד”ר זוהר הסביר מהי הפרקטיקה הרפואית במקרים מן הסוג הזה וכתב –

“במקרה שלפנינו נוצר פצע לחץ בנחיר הימני, שנגרם לדעתי עקב פרקטיקה רפואית כושלת בזמן הפעולות החוזרות לעצירת הדימום. הפרקטיקה הרפואית הכושלת, שזורה בהזנחה טיפולית לאחר שחוט הקיבוע פצע וחתך את הנחיר. הפצע המזוהם מהפרשות האף, נטול טיפול רפואי, גרם לצלקת קלוידית בולטת וחוסמת בנחיר הימני של י'”. סבור אני שבמקרה הנדון קיימת סטייה מסטנדרט ההתנהגות והזהירות המצופה מן הרופא הסביר. פצע לחץ בנחיר הינו תוצר של חוסר זהירות רפואית ו/או חוסר בקיאות רפואית”

לאור זאת העריך ד”ר זוהר כי מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 20% בגין השינויים החיצוניים במבנה האף אשר משפיע על הנשימה וגורמים להפרעות.

הנתבעת:

הנתבעת הכחישה את הדברים וטענה כי אין למעשה קשר סיבתי בין הנכות לבין הטיפול הרפואי אשר אותו העניקו לתובע. הם הגישו חוות דעת משנת 2015 שנכתבה על ידי פרופ’ אביתר אפרים בו כתב כי אכן התובע סובל כיום עקב הצטלקות מחסימה כמעט מלאה בנחיר הימני אך יחד עם זאת ציין כי רק לאחר שנה וארבעה חודשים מביצוע הניתוח ישנו תיעוד רפואי על תלונות בנושא.

על סמך הנתונים הללו הוא קבע כי –  “על סמך השתלשלות העניינים כמתואר לעיל, קשה לקשר בין המאורע הטראומתי של הדמם לאחר הניתוח של השקדים האידנואידים, הפסקת הדמם וההיצרות של הנחיר. שהרי עפ”י התיעוד הן ביה”ח והן בקהילה, לא נצפה נזק בנחיר ורק כעבור זמן רב מהאירוע מצוין שיש נזק לנחיר”. עוד הוסיף וכתב כי אין קשר בין ההיצרות בנחיר לתלונות של התובע על נחרה עזה “כאשר ברור שהסיבה העיקרית לעניין זה היא השמנת יתר שלקה בה בהיותו נער, עד כדי מצב שנדחה על ידי הצבא מלשרת בו” כדבריו. כמו כן ציין כי על פי הרשומות סבל התובע מקשיי דיבור כבר בגיל 3, קרי לפני הניתוח.

בעניין הנכות קבע פרופ’ אפרים כי היא נובעת בעקבות השינויים בצורת האף ומדובר בבעיה אשר ניתן לפתור אותה באמצעות ניתוח פלסטי.

מומחה מטעם בית המשפט –

בית המשפט מינה מומחה מטעמו על מנת שיבדוק את הנושא. פרופ’ רפאל פיינמסר בדק את התובע וקבע כי הוא אכן סובל מעיוות באף ומבעיות נשימה. הוא בדק את החומר הרפואי אותו כתבו שני הצדדים והגיע למסקנה כי ישנו קשר סיבתי בין העיוות באף והפרעות הנשימה והדיבור לבין הניתוח השני אותו עבר כדי לעצור את הדימום.

הוא כתב בחוות דעתו: “הכתובים אינם מציינים בעיות אף במועד האשפוז או מיד לאחר השחרור, ומכאן השאלה האם יש קשר בין השניים.

אין ספק כי מס’ חודשים לאחר האשפוז יש עדות הן לתלונות והן לפתולוגיה של האף והשאלה האם ניתן לקשור בין הניתוח לפתולוגיה זו.

פרופ’ אביתר טוען כי מכיוון והאם לא פנתה לרופאי המחלקה להראות להם את הנזק שלדבריה שמה אליו לב בזמן האשפוז, הוא לא קיים. מאידך, ד”ר זוהר מצביע על תהליכים שלוקחים זמן עד ש”מבשילים” (נמק סחוסים כתוצאה מלחץ טמפונים).

לא ניתן להוכיח בדיעבד שזה מה שקרה, אך הסבירות הינה גבוהה שאכן לחץ טמפונים בילד בגיל 4 גרם לנזק פרוגרסיבי שהבשיל מס’ חוד’ לאחר האירוע. ולכן אני קובע 80% מהנזק לחובת הניתוח וזאת מכיוון ולמרות שאני מאמין שיש קשר סיבה-תוצאה, יש להשאיר גם מקום לספק”

דיון והכרעה

בדיון התייחסו לדבריו של פרופ’ פיינמסר כמו כן ציין השופט כי לא הוכח כל אירוע חבלתי או טראומתי הקשור לאף בין הניתוח השני לבין הנזק שהתגלה רק לאחר יותר משנה כך שבהחלט אין מקום לטעון על היעדר קשר נסיבתי בין הניתוח לבין הצלקת שנותרה.

נכות תפקודית –

התובע הוא כיום בן 27. השתחרר מהצבא בגיל 22 והחל ללמוד מערכות מידע ניהוליות. כיום עובד כמוקדן בחברת גשש (חברת שמירה) הוא מעביר הודעות והתראות דרך המחשב לסיירים בשטח.

אין להתעלם מהעובדה כי הפגם האסתטי ימנע ממנו להשתלב בעבודות אשר דורשות הופעה ייצוגית.

הפסד השתכרות בעבר

התובעים בקשו לחייב את הנתבעת בפיצויים על סך 50,000 ₪ עבור הוריו של הנתבע בגין הפסדי השתכרות, אך תביעה זו נדחתה היות ורק אמו של הילד שהתה לצדו כל העת כאשר לא הייתה כאן הפסד השתכרות בעוד האב המשיך לעבוד ולהשתכר כרגיל.

בגין הנכות התפקודית שלו שעומדת על 10% נקבע כי הפסד השכר שלו יחושב בהתאם לשכר הממוצע במשק עד לגיל 67. יוצא שמדובר בסכום של כ – 280,000 ₪.

בתוספת החישוב של הוצאות רפואיות וכאב וסבל החליטה השופטת לחייב את הנתבעת בפיצוי על סך 303,000 ₪ וכן אגרת משפט ושכר טרחת עורך דין רשלנות רפואית.

לקבלת פגישת יעוץ חייג או שלח פרטים: