רשלנות רפואית בהפלות והפסקות הריון

הפסקות הריון והפלות בישראל – חוק העונשין קובע כי ועדה להפסקת הריון מוסמכת לאשר הפסקת הריון עקב מום בעובר.

רשלנות רפואית בהפסקת הריון

החוק במדינת ישראל אוסר על הפסקת היריון (סעיף 313 לחוק העונשין), אלא אם ניתן אישור לפי סעיף 316 לחוק העונשין, מאת וועדה שמתכנסת לפי סעיף 315 לחוק העונשין. 

סעיף 315 לחוק עונשין קבע את הרכב הוועדה לאישור הפסקו הריון, כדלקמן:

 

(1) רופא מוסמך שהוא בעל תואר מומחה על פי הפקודה ביילוד ובגיניקולוגיה; 

(2) רופא מוסמך נוסף שעיסוקו הוא באחד המקצועות הבאים: יילוד וגיניקולוגיה, רפואה פנימית, פסיכיאטריה, רפואת משפחה, בריאות הציבור; 

(3) אדם הרשום כעובד סוציאלי על פי חוק שירותי הסעד, תשי”ח-1958. 

עוד נקבע, שאחד מחברי הועדה לפחות יהיה אישה. 

 

סעיף 316 עוסק בעילות להפסקת הריון:

316. (א) הועדה רשאית, לאחר שנתקבלה הסכמתה המודעת של האשה, לתת אישור להפסקת ההריון אם ראתה שיש הצדקה לכך מחמת אחת מאלה:

(1) האשה היא למטה מגיל הנישואין, או מלאו לה ארבעים שנה;

(2) ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מיחסי עריות, או שהוא שלא מנישואין;

(3) הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי;

(4) המשך ההריון עלול לסכן את חיי האשה או לגרום לאשה נזק גופני או נפשי;

(5) (בוטלה).

 

(ב) לענין סעיף זה, “הסכמה מודעת” של אשה להפסקת הריונה – הסכמתה בכתב לאחר שהוסברו לה הסיכונים הגופניים והנפשיים הכרוכים בהפסקת ההריון; לענין זה הסכמתה של קטינה אינה טעונה אישור נציגה.

(ג) לא תסרב הועדה לתת אישור בטרם נתנה לאשה הזדמנות להופיע בפניה ולמסור לועדה את נימוקיה.

(ד) האישור יהיה בכתב ויפרש את הסיבה המצדיקה את הפסקת ההריון.

 

317. לא ישא רופא מוסמך באחריות פלילית בשל הפסקת הריונה של אשה אם נתקיימה אחת מאלה, ובלבד שניתנה על כך למנהל הכללי של משרד הבריאות הודעה מנומקת בכתב תוך חמישה ימים לאחר המעשה:

(1) היה צורך להפסיק את ההריון מיד, לשם הצלת חייה של האשה או כדי למנוע ממנה נזק חמור שאין לתקנו;

(2) הפסקת ההריון היתה תוך טיפול רפואי אחר בגופה של האשה ודבר ההריון לא היה ידוע לרופא קודם לכן והפסקתו היתה דרושה לאותו טיפול רפואי.

318. אין במתן אישור לפי סימן זה כדי לחייב רופא נשים להפסיק הריונה של אשה אם הדבר הוא בניגוד למצפונו או לשיקול דעתו הרפואי. 

 

בסעיף 316 לחוק העונשין, קובע החוק ארבע עילות המצדיקות הפסקת הריונה של אישה, וביניהם חשש מהולדת ולד בעל מום.

המחוקק אינו מגדיר מהו המום המצדיק את הפסקת ההיריון.

מלשון החוק עולה כי המחוקק אינו מתייחס כלל לגיל ההיריון ולפיכך זכותה של נושאת ההיריון לבקש להפסיקו בכל עת ובסמכות הוועדה להתיר זאת גם בחודשי ההיריון המתקדמים.

חוזר משרד הבריאות 76/94- משרד הבריאות הקים ועדות על איזוריות לאישור הפסקות הריון מאוחרות כאשר העובר מעל שבוע 23:

בחודש דצמבר 1994 קבע מנכ”ל משרד הבריאות בחוזר 76/94 כי הועדות הרגילות להפסקת הריון הפועלות בבתי חולים והמרפאות שאושרו לכך ע”י שר הבריאות תהיינה  רשאיות לדון רק בבקשות של נשים שגיל הריונן אינו עולה על 23 שבועות. נשים המבקשות להפסיק הריון גבוה מ – 23 שבועות תופנינה לועדות על-איזוריות.

על פי החוזר תוקמנה 6 ועדות על –אזוריות שתדונה בהפסקת היריון שגילו מעל 23 שבועות.

כן קובע החוזר כי כל ועדה תימנה חמישה חברים, אף כי המניין החוקי על פי החוק מונה 3 חברים.

 

בת.א.259/02 בבית משפט מחוזי חיפה, התקבלה תביעת רשלנות רפואית כנגד הועדה הפסקת הריון שלא אישרה הפסקת היריון בעובר הסובל מגמדות מסוג היפוכונדרופלזיה

התובע התינוק שגדל הוא יליד 5/2/94, והוא סובל מקיצור משמעותי באורך הגפיים, בגמדות מסוג היפוכונדרופלזיה שאינה מלווה בתופעות לוואי אורתופדיות או נוירוכירורגיות.

המום אובחן בשבוע 21.5 בסקירת מערכות להיריון. הרופאים שטפלו באם סברו שהמום מצדיק את הפסקת ההיריון ושלחו אותה לוועדה להפסקת היריונות.

זו התכנסה כנדרש, דנה בבקשה ואישרה אותה.

מכיוון שגיל ההיריון עלה על 23 שבועות, משמע העובר היה כבר בר חיות, ולפיכך, הפסקת ההריון מצריכה המתתו האקטיבית של העובר, לא הסתפקה הוועדה בהחלטתה שלה, אף שניתנה כחוק, אלא שבהתאם לנוהל שחל בבית החולים בזמנים הרלוונטיים לתביעה, העבירה את הבקשה לאישורה של “וועדת על” שהורכבה משני רופאים, וזו דחתה את הבקשה, בהתאם להחלטת אחד הרופאים וכך נמנעה הפסקת ההיריון. 

לטענת התובע, דחיית הבקשה להפסקת היריון, למרות שהבקשה אושרה על ידי הפאנל לו המנדט החוקי, מהווה הפרת חובה חקוקה והפרת חובת הזהירות שעובדי בית החולים חבים כלפיו. 

 

בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 259/02) קבעה כב’ הנשיאה גילאור כי בעצם קביעת נהלים מיוחדים לדיון בבקשה להפסקת היריון מאוחרת אין משום הפרת חובה חקוקה.

מכיוון שההסדר החוקי חסר החוזר של משרד הבריאות משלים אותו.

בית המשפט פסק שוועדת העל התרשלה ברשלנות רפואית כלפי ההורים.

 

הוועדה הפרה בהתנהלותה את חובת הזהירות המוטלת עליה כוועדת על להפסקות הריון.

באופן עקרוני, החלטה הבוחנת החלטת וועדה רגילה צריכה להיות זהירה יותר, שקולה יותר וקפדנית יותר מן הנוהל שנקבע בחוק.

החלטה בידי רופא יחיד, בכיר ומנוסה ככל שיהיה, אינה תקינה ואין בה כדי להחליף שיקול דעת של הרכב רופאים רחב ומגוון.

 

החלטת וועדת על להפסקת הריון, היא החלטה כל כך גורלית, שיש בה כדי לשנות את חייהם של ההורים מקצה לקצה והיא חייבת להתקבל לאחר שדעתם שלהם נשמעה.

הם אלה שיגדלו את הילד. הם שיתמודדו עם הבעיות הכרוכות בגידולו של ילד חריג. אמנם, וועדת העל מחוייבבת מתן זכות טיעון להורים.

גם אם ההחלטה סבירה, הוועדה לא יכולה להכשיר הליך קבלה פגום ורצוף כשלים.

רשלנות רפואית בהפסקת הריון – הפיצוי

בדיני הנזיקין, משמעותה של החלטה שהתקבלה בדרך רשלנית ובגינה נגרם נזק היא כי יש לפצות בגין הנזק על מנת להשיג צדק מתקן ולהרתיע מזיקים פוטנציאליים. 

במקרה זה, ביהמ”ש העמיד את הפיצוי באופן גלובאלי על סך של 750,000 ₪. 

 

בת.א.  7183/05 התקלה חלקית תביעת רשלנות רפואית כנגד רופא בשל אי הפניה של אישה להפסקת היריון בעובר שנימצאה בליבו נקודה היפראקוגנית בבדיקת אולטראסאנד ולאחר לידתו אובחן שהוא סובל מתסמונת דאון 

בהיריון מרובה עוברים, האם הופנתה לבדיקת שקיפות עורפית, אשר תוצאותיה נמצאו תקינות ביחס לשלושת העוברים.

מאוחר יותר נשלחה האם לביצוע סקירת מערכות מורחבת לשלילת מומים.

 

מממצאי הבדיקה עולה כי באשר לעובר אח נרשמה בדו”ח הסריקה העל-קולית הערה, לפיה “חדר שמאלי של הלב נקודה היפראקוגנית 1 מ”מ – מופנת לרופא מטפל לשקול יעוץ גנטי ואקו-לב עובר” האשה, אשר נתקפה דאגה רבה לנוכח ההערה האמורה, מסרה לרופא הנשים את תוצאות הבדיקה אבל הוא הרגיע אותה וביטל את ההערה כ”חסרת חשיבות” (עמוד 2 לפסק הדין).

 

באותו מפגש כתב הרופא בגיליון הרפואי הממוחשב של האם כי היא “מרגישה טוב. תנועות+ על קול תקין.

אורך צואר 41 מ”מ” ובמקום המיועד לרישום תוצאות בדיקות העל-קול נרשם – “10.6 אורך צואר 41 מ”מ”. ביום 30.8.2004 ילדה האם את שלושת ילדיה בניתוח קיסרי: בן ובת בריאים וילדה שאובחנה כסובלת מתסמונת דאון.

 

לבית המשפט המחוזי הוגשה תביעה בגין הולדתה בעוולה של הילדה.

לאחר שבחן את חוות דעת המומחים מטעם הצדדים ויתר הראיות שהוגשו, קבע בית משפט שהילדה היא העובר אצלו ניראתה הנקודה ההיפראקוגנית בלב.

עוד נקבע כי לא הוכח שהרופא המטפל הסביר להורים את משמעות הממצא האולטראסוני ואת קיומו של קשר אפשרי בין הממצא האמור לבין סיכון מוגבר לתסמונת דאון.

 

עוד נקבע כי לא הוכח שהרופא המטפל פירט וביאר להורים את אפשרויות הבירור הפתוחות בפניהם ושאף לא מסר להם הפניות לייעוץ גנטי או לבדיקת אקו לב עובר.

בכך, על פי הנפסק, התרשל הרופא המטפל באי מסירת מידע רפואי מלא להורים.

 

בית המשפט המחוזי הניח כי ככל שהיה ניתן להורים המידע הרפואי המלא, היו הם נכונים לפנות לייעוץ גנטי שאינו פולשני ואין עמו כל חשש לנזק.

אומנם, הובהר, לא הייתה קיימת הצדקה רפואית לביצוע דיקור מי שפיר בגין תוצאות הסריקה ויש להניח כי לו היו ההורים פונים לייעוץ גנטי לא הייתה ניתנת המלצה לבדיקת מי שפיר.

לכן, סביר כי לא היה ניתן לאבחן את התסמונת דאון בילדה.

 

בית משפט קמא קבע כי לא הוכח שהרופא הסביר להורים את פרטי האינפורמציה הבאים:

משמעות הממצא האולטראסוני; דבר קיומו של קשר אפשרי בין הממצא האולטראסוני לבין סיכון מוגבר לתסמונת דאון; ואפשרויות הבירור הפתוחות בפניהם.

אף לא הוכח כי הרופא המטפל מסר להורי המערערת הפניות לייעוץ גנטי או לבדיקת אקו לב עובר.

מכאן פנה בית המשפט המחוזי לבחינת השאלה הבאה: האם לו היה נמסר למערערים מלוא המידע הרפואי לו היו זקוקים – היו הם מבצעים את דיקור מי השפיר, למרות הסיכונים הטמונים בו וחרף היעדר המלצה רפואית לבצעו?

 

על כך השיב בית משפט קמא כי “שקלול הנתונים בענייננו, לרבות טיב בחירותיה של התובעת בעבר, מוביל למסקנה כי אילו הונחה הבחירה לפתח התובעים, מרב הסיכויים שהתובעים היו בוחרים שלא לבצע דיקור מי שפיר”.

התביעה נדחתה בבית המשפט העליון ונפסק פיצוי בין פגיעה באוטונומיה בסך 250,000 ש”ח.

לייעוץ עם עורך דין רשלנות רפואית אהובה טיכו, אתם מוזמנים ליצור קשר – לחצו כאן ליצירת קשר.