רשלנות רפואית בצנתור לב

צינתור לב הוא פרוצדורה רפואית-פולשנית נפוצה לאבחון וטיפול בעורקים הכליליים בלב. קיימים שני סוגים של צנתורים, צנתור אבחוני וצנתור טיפולי – ראו המשך המאמר להרחבה בנושא.

השאלות המרכזיות שמנחות אותנו בבדיקת הרשלנות הן:

• האם היה צורך בצנתור?
• האם הוא בוצע בזמן?
• כיצד בוצע הצנתור?
• צנתור אבחוני – האם בחנו את גורמי הסיכון של המטופל לעומת דחיפות הצנתור.

(ביצוע צנתור שלא לצורך עלול לגרום לנזק כלייתי בעקבות הזרקות חוזרות של חומר ניגוד)

• צנתור אבחוני – האם ביצעו הערכה נכונה של מידת ההיצרויות בעורקים הכליליים והאם היה חובה להיעזר בבדיקות נוספות להערכת המחלה?
• צנתור טיפולי – האם השתמשו בקטטר שתואם את אנטומית הלב של המטופל?
• צנתור טיפולי – האם היו סיבוכים במהלך הצנתור? אם כן – מה הגורם לסיבוכים?
• האם הושתלו סטנטים שתואמים למידת ההיצרות ולהיקף המחלה?
• האם השתמשו בסטנט הטיפולי הנכון?

מקרים של רשלנות בצנתור לב:

• שימוש בצנתר שאינו תואם את האנטומיה של המטופל.
• איחור בביצוע הצנתור.
• ביצוע הצנתור באופן רשלני.
• היערכות שגויה לפני ביצוע הצנתור.
• ביצוע הצנתור ללא הסכמה מדעת.
• מעקב רפואי רשלני לאחר ביצוע הצנתור.

רשלנות רפואית בצנתור קשורה לבדיקות הבאות: IVUS, FFR, מיפוי לב, א.ק.ג במאמץ.

גיבוש התביעה

קודם כל מתבצעת ישיבה עם הלקוחות כדי למצות את הגרסה שלהם לאירועים, בסיוע המסמכים הרפואיים. כדי לגבש את כתב תביעה יש לסכם את החומר הרפואי ולגבש השתלשלות אירועים מפורטת. לאחר שמבררים את כל הפרטים המדויקים, יש לבחון את התיק בעיניים רפואיות-משפטיות ומזוויות רבות ומגוונות. לאחר מכן יש להשלים את הבירור באמצעות קרדיולוג עם תת התמחות של צנתור וכמובן עדיף מומחה שעוסק בצנתורי לב.

הרחבה בנוגע לפן הרפואי שבצנתורי לב:

מטרתם של העורקים הכליליים בלב הוא לספק דם לשרירי הלב, העורקים מחולקים ל-2 עורקים מרכזיים העורק הכלילי הימני (RCA) והעורק הכלילי השמאלי (LCA/LM) כל עורק והסתעפויותיו מספקים את הדם לחלקים שונים בלב.

יש לחלק את קבוצת צנתורי הלב ל-2 סוגים: אבחוני וטיפולי.

מדי שנה מבוצעים בעולם יותר מ2.5 מיליון צנתורי לב ויותר מ-30,000 צנתורי לב (אבחוניים וטיפוליים) נערכים בישראל מדי שנה. במרוצת השנים החליפו הצנתורים המודרניים את הצורך בביצוע ניתוח מעקפים ויתרה מכך הפכו כיום לפרוצדורה בטיחותית, שגרתית ושכיחה שאף יכולה להתבצע במהירות ובאופן דחוף כפעולה מצילת חיים. מנגד, צנתורי לב יכולים להתבצע גם באופן אלקטיבי (מתוכנן) אם כבדיקה אבחנתית (צנתור אבחנתי) או כפתיחת היצרות וכו’ (צנתור טיפולי).

הראשון מבין השניים, הוא הצנתור האבחוני (או בשמו המקצועי “אנגיוגרפיה כלילית” – Diagnostic Coronary Angiography), משמש שהקדמת תרופה למכה. הצנתור האבחוני נחשב כיום ככלי היעיל ביותר לאבחון טרשת עורקים חסימתית בעורקים הכליליים. הטרשת נפוצה בעורקים אלו ועלולה לגרום למחלת לב איסכמית שתצריך טיפול בעתיד.

הסוג השני הוא הצנתור הטיפולי (או בשפה המקצועית PCI – Percutaneous Coronary Intervention). לאחר זיהוי מוקדי ההיצרויות או החסימות במהלך הצנתור האבחוני נמצא הקרדיולוג בצומת דרכים בה עליו לקבל החלטה מקצועית האם לטפל בהיצרות באמצעים שמרניים (תרופות וכו’) או לבצע צנתור טיפולי. מטרת הצנתור הטיפולי הוא לפתוח חסימות ולאפשר זרימה מיטבית של דם בעורקי הלב הכליליים.

פעולת הצנתור מתחילה בהרדמה מקומית, כאשר במקביל מוחדר קטטר זעיר לגוף הנבדק (לרוב דרך עורק האמה או דרך המפשעה) ונדחף על ידי המצנתר עד להתמקמות במוצא העורק החשוד כחולה. בצנתור אבחוני מזריק הקרדיולוג חומר ניגוד אשר מדגים את זרימת הדם בעורקים ובעזרת מכשיר הדמיה בזמן אמת יודע הקרדיולוג להעריך את חומרת ההיצרות, לרוב היצרות משמעותית אשר מיועדת לפתיחה בעזרת צנתור טיפולי תחשב מעל 50% הצרות בעורק.

בצנתור הטיפולי, בעזרת העברת “כלי עבודה” דרך צינורית הקטטר עד לנקודת המוצא של העורק, הקרדיולוג בעזרת החדרת בלון ועליו סטנט מחדיר את הבלון עד לנקודת ההיצרות, מנפח אותו וכפועל יוצא מתרחב הסטנט שמונח על הבלון. לאחר שהסטנט הורחב וההצרות התרחבה שולף המצנתר את הבלון מגופו של המטופל ומשאיר את הסטנט בנקודה שבה הודגמה ההצרות. ישנם סוגים רבים של סטנט, חלקם עטופים, חלקם נראים כמו רשת ואפילו ישנם סטנט עם תרופות.