שיתוק ע”ש ארב

אחת הסכנות הטמונות בלידה הינה קושי בחילוץ תינוק גדול מתעלת הלידה.

כאשר התינוק אינו יכול לצאת בחופשיות הדרושה ,כתפיו נתקעות בתעלת הלידה מצב זה נקרא: .Shoulder dystocia “פרע כתפיים” או “כליאת כתפיים”

מצב זה הוא מצב חירום מיילדותי.

הדבר קורה לאחר יציאת הראש בתהליך הלידה נתקעת הכתף של העובר. המצב מהווה סיכון ניכר לעובר ונדרשות מניפולציות על מנת לחלצו בשלום ובזריזות האפשרית. נוצר מצב המחייב שימוש בכוח  במהלך הלידה מצד הצוות הרפואי על מנת לחלץ את התינוק. דבר זה עלול לגרום לכך שכתפי התינוק יחד עם החוליות של עמוד שדרה צווארי ייפגעו מהלחץ המופעל עליהם.

הפגיעה במקלעת הברכיאלית מתרחשת כתוצאה ממתיחה, קריעה או ניתוק של עצבי המקלעת בעקבות משיכה של יד, ראש, כתף או זרוע. ככל שהמשיכה של איברי הוולד עוצמתית יותר, כך הפגיעה בעצבים תהיה חמורה יותר.

פגיעה זו נצפית לפעמים לאחר לידה, כשרואים שהילוד לא מזיז גפה עליונה אחת או שהתנועות בה מופחתות מאד.

האפשרות של כליאת כתפיים בתוך תעלת הלידה ניתנת לחיזוי לקראת הלידה ובמקרים רבים ניתן למנוע את גרימת הנזק לתינוק, באמצעות נקיטת אמצעי זהירות מקדימים ולהעריך מתי קיים סיכון  לפרע כתפיים.

גורמי סיכון שצריכים להילקח בחשבון:

משקל העובר – בעוברים מעל 4.5 ק”ג יש אינדיקציה לביצוע ניתוח קיסרי.

סוכרת הריונית – שכיחה בטרימסטר שני להריון , עוברים לאימהות סוכרתיות הם מקרוזומים  וקיימת חוסר פרופורציה בממדי חגורת הכתפיים.

לידה קודמת – של ילד מקרוזומי.

לידה קודמת – של ילד עם כליאת כתפיים.

לידה מכשירנית – באופן כללי יש להימנע  מלידה מכשירנית של תינוקות עם חשד למקרוזומיה.

שלב שני של הלידה מאורך.

האבחון:

כאמור, התופעה מאובחנת כאשר הילוד לא מניע את אחת הידיים. קשה להעריך במדויק את מידת הפגיעה עצבית אצל הילוד. לעיתים אנו מוצאים רק חולשה קלה, ולעיתים שיתוק מלא של היד. בחלק מהמקרים יש גם שבר של עצם הבריח, ולעיתים הגורם לאי-הזזת היד הוא הכאב מהשבר ואין כלל שיתוק. כ-85% מן הילודים שסבלו מחולשה או שיתוק של היד לאחר הלידה יחלימו לגמרי ללא טיפול (למעט שמירה על טווחי התנועה). 15% הנוספים יזדקקו לטיפולים שונים בכדי לשקם את תפקוד היד.

מתי ניתן לקבוע כי שיתוק ע”ש ארב נגרם עקב רשלנות?

התעלמות מנתוני העובר בהערכות המשקל לפני הלידה ובמהלך ההיריון וגם בסמוך לשעת הלידה, מהווה רשלנות של הצוות הרפואי. בהנחה שהצוות הרפואי מודע למשקלו של העובר לפני שהחלה הלידה, כמתחייב, ניתן להמליץ לאם על ניתוח קיסרי ועל ידי כך להימנע מסיכון מיותר של הופעת שיתוק ע”ש ארב בשל קשיים בחילוץ עובר גדול בלידה וגינלית רגילה.

במידה שהצוות הרפואי לא ביצע הערכת משקל ו/או ביצע הערכת משקל שגויה ו/או התעלם מהנתונים השונים המלמדים על משקלו הגדול של העובר, והילד חולץ בלידה רגילה שגרמה לו לשיתוק ע”ש ארב, אזי תהיה בדרך כלל עילת תביעה בשל רשלנות רפואית בלידה.

באחד מפסקי הדין המרכזיים  (ע”א 2694/90) שהובא בפני כבוד השופטים: א’ ברק, ש’ לוי. ת’ אור קבע בית המשפט העליון כי: “מרגע שיוצא ראש העובר ומתברר כי קיימת היצרות כתפיים, לא ניתן למנוע את הנזק לעובר….. עם זאת, הסיכון שבמהלך לידה תתרחש היצרות כתפיים ניתן לחיזוי מראש במידה כזו או אחרת של דיוק, והדרך למניעתה של היצרות כתפיים, מקום בו קיים חשש להתרחשותה היא עריכת ניתוח קיסרי”.

ברוב התביעות שהוגשו בעניין זה, השאלה המרכזית הייתה:

האם היו גורמי סיכון שחייבו את הצוות הרפואי לבצע ניתוח קיסרי בכדי להימנע מלהגיע למצב של “פרע כתפיים”.

במידה שהיו גורמי סיכון תופעות שכאלה נשאלת השאלה:

האם פעל הצוות  הרפואי המטפל בכל האמצעים על מנת למנוע אותן?.

רשלנות רפואית באבחון נבחנת בהתאם ליסודותיה של עוולת הרשלנות המוגדרת בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ”ח-1968.

על פי סעיפים אלה, ובהתאם למה שנקבע בפסיקה, החובה המוטלת על הרופא המאבחן היא רחבה ומקיפה ביותר.

לייעוץ עם עורך דין רשלנות רפואית, ניתן ליצור קשר עם עו”ד ד”ר אהובה טיכו.