רופא שיניים התרשל במתן טיפול

מטופל שנפגע עצבית בעקבות עקירה של שן בינה, התלונן כי הרופא הפר את חובת הגילוי וכי כאשר גילה כי נוצר נזק ניסה להסתיר אותו.

סיפור הדברים:

התובע שעבד במאפייה ביפו סבל מכאבי שיניים. הוא פנה אל מרפאת שיניים בעיר. הרופא – הנתבע הפנה אותו לבצע צילום פנורמי ואותה הוא ביצע בשכם. התובע חזר  עם תוצאות הצילום אל רופא השיניים ביפו. הרופא בדק את הצילום וקבע  כי יש לעקור את שיני הבינה התחתונות שבשני הצדדים. בסיום הביקור אף נקבע תור לביצוע הטיפול והעקירה הראשונה.

המטופל הגיע במועד אל המרפאה והטיפול החל בזריקת אלחוש. הנתבע החל לבצע את הטיפול כאשר במהלכה חש המטופל בכאבים עזים בלסת ובלשון. הנתבע אשר התקשה לעקור את השן, הזריק שוב זריקת הרדמה נוספת והטיפול המשיך. לאחר העקירה נתפרו החניכיים והנתבע רשם לתובע מרשם לאנטיביוטיקה ותרופות לשיכוך כאבים. התובע שילם על הטיפול 500 ₪ במזומן והוא לא קבל על כך חשבונית.

לאחר העקירה, החלק השמאלי של הפה עדיין המשיך להיות רדום. (הלשון והחניכיים השמאליים) כאשר הוא פנה אל הרופא אמר הרופא כי מדובר בתופעה רגילה והיא אמורה לחלוף עם הזמן. הוא לא העניק לו כל טיפול בעקבות כך.

התובע המשיך לסבול מהיעדר התחושה בחניכיים ובלשון ופנה שוב אל הנתבע. הנתבע התנער מאחריות על הדבר וטען כי הדבר קרה בעקבות תאונה אשר אותה עבר התובע בעבר וזה כלל אינו קשור לטיפול השיניים אשר אותו עבר במרפאה שלו.

בעקבות כך פנה הרופא אל רופא שיניים בירדן ולרופא שיניים נוסף כמו כן פנה אל נוירולוג וכולם מסרו לו כי מדובר בפגיעה בעצב הלשון וסיכויי ההחלמה ממקרה שכזה הינם קלושים ולמעשה כמעט אפסיים. התובע לא קבל או לא שמר תיעוד מהבדיקות הללו.

כאשר התובע הבין שאין לו יותר מה לעשות בנידון ופניו לתביעה החל לתור אחר המסמכים השונים אשר בעזרתם יוכל להגיש את התביעה נגד הרופא המטפל.

הוא פנה אל המרפאה ובקש חשבונית על התשלום. המזכירה הנפיקה לו חשבונית על סך 500 ₪ והיא ציינה על גבי החשבונית “עבור עקירת שן”. בהמשך פנה התובע שוב ובקש כי יציין בחשבונית איזו שן  עקר. הרופא הוסיף בכתב יד כי מדובר בשן 38.  את כל השיחות הללו הקליט התובע מבלי שהנתבע ידע על כך.

התובע ניסה לבקש את התיק הרפואי מהנתבע אך הנתבע סרב לשחרר את התיק מידיו. משרד הבריאות נאלץ להיכנס לתמונה ולדרוש את התיק הרפואי.

גרסתו של הנתבע

הנתבע מספר כי בתאריך 7/11/12 פנה התובע אל המרפא והתלונן על כאבי שיניים ודימומים בחניכיים. התובע מילא שאלון בריאות אשר בו הוא כתב כי נפגע בילדותו בתאונת דרכים וכי מדובר היה בפגיעה אשר כוללת פגיעה עצבית באזור הפנים. הנתבע בדק את התובע ומצא כי הוא סובל מריריות מודלקות ומאבנית. הוא המליץ כי יבצע ניקוי אבנית וגם צילום סטטוס. התובע טען כי אין לו את האפשרות הכלכלית לכך וכי הוא ישוב במועד מאוחר יותר. הנתבע טען כי באותה עת כבר חסרו שתי שיני בינה אשר עליו התלונן התובע בכתב התביעה. (שן 38)

בתאריך 2/1/13 הגיע התובע אל המרפאה ללא תור ובקש לבצע ניקוי אבנית. הנתבע ביצע את הניקוי והתובע שילם על הטיפול 150 ₪. הנתבע אמר לו כי הטיפול אינו מספק וכי הוא צריך לבצע גם טיפול של הקצעת שורשים. לאחר כחצי שנה הגיע שוב התובע ובקש עבור את הטיפול של הקצעת שורשים. הנתבע ביצע את הטיפול ובסיומו בקש התובע מהנתבע אישור עבור הביטוח הלאומי. הדבר עורר את חשדו של הנתבע ובעקבות כך גילה כי לא מדובר באזרח ירדני כפי שהעיד על עצמו בביקור הראשון אלא בתושב השטחים. הנתבע שחשש להעניק טיפול שיניים לשוהה בלתי חוקי הודיע לתובע כי הוא מוכן יהיה להמשיך לטפל בו רק לאחר שיציג אישור שהייה בישראל. התובע שילם את כל הסכום של 500 ₪ עבור הטיפול והרופא רשם לו חשבונית כי מדובר על עקירת שן 38 זאת למרות ששן זו כבר נעקרה מזמן. הוא כתב את החשבונית מתוך רחמים על התובע היות ובמקום העבודה הוא היה זכאי להחזרים על טיפולי שיניים משמרים.

בהמשך הגיע התובע ובקש לקבל עותק מהתיק הרפואי. הנתבע שחשש מהעובדה שהעניק שירות לשוהה בלתי חוקי סרב למסור לו את התיק וזאת לאחר התייעצות עם עורך דין. עורך הדין הורה לו שרק לאחר שהתובע יציג אישור שהייה חוקי או רק אם משרד הבריאות יורה על מסירת התיק או אז שייעתר לבקשה.

מיד כאשר משרד הבריאות הורה על מסירת התיק לתובע אכן מסר הנתבע את התיק.

מסקנות

התובע הציג גרסאות המתקבלות על הדעת בעוד שגרסת הנתבע לא הייתה אמינה והיא לא תאמה את הראיות שבתיק. מלבד זאת ההקלטות שהציג התובע הפריכו לחלוטין את דבריו של הנתבע והתברר כי עדותו הינה שקרית לחלוטין.

כך לדוגמא הטענה כי הוא הפסיק לטפל בתובע כאשר גילה כי הוא אינו תושב ירדן כפי שהציג עצמו מתחילה – אינו נכון. התובע המשיך להופיע במרפאה ונהנה מטיפולי שיניים אך תמיד קבל חשבונית פיקטיבית שנכתבה בכתב יד.

גם על פי הצילום הפנורמי ניתן להיווכח בצדקתו של התובע. באותו צילום הייתה עדיין שן 38 במקומה ורק לאור ההמלצה של הנתבע לעקור את אותה שן היא אכן נעקרה לאחר מכן.

הטיפול אף הוא נעשה בצורה רשלנית. לא התבצע צילום סי טי כפי המתבקש במקרה כזה כמו כן לא נבנתה תכנית טיפול מתאימה.

גם הטיפול אותו העניק לתובע שהתלונן על חוסר תחושה באזור הטיפול – לקה בחסר. על פי הנהוג יש לתת לחולה במקרה כזה סטרואידים  ובמקרה הזה הנתבע פטר את התובע בנוגדי כאב וטיפול אנטיביוטי שלחלוטין לא שייך למקרה כזה. הוא גם לא הפנה אותו אל רופא מתאים שייתן לו את הטיפול הנכון ואולי יצליח להציל את המצב.

מסתבר אם כך כי הנתבע התרשל הן בטיפול הרפואי שנתן והן בכך שהפר את  חובת הגילוי וקבלת הסכם מצד המטופל.

חישוב הפיצויים

הפסד שכר – לא נקבע כי הפגיעה תפגע בכושר ההשתכרות של הנפגע אך היעדרות מהעבודה לצורך הטיפולים כמו גם הנזקים שידרשו את ההיעדרות גם בעתיד הובילו לפסיקה של סכום כולל על סך 5,000 ₪ לשם כך.

הוצאות רפואיות – נפסקו על סך 5,000 ₪.

כאב וסבל – היות והלשון זהו אחד האיברים החשובים ביותר בגוף ומדובר בפגיעה משמעותית שאמנם אינה מחייבת עזרה מצד הסביבה אך הפגיעה בחוש הטעם גורמת לאי נוחות קבועה ועקבית, על כן נקבע פיצוי בסכום כולל של 75,000 ₪ פיצוי זה כולל גם את הפגיעה בעקרון ההסכמה מדעת כמו גם את ההתרשלות של הנתבע שלא פעל על פי חוק זכויות החולה.

בסיכומו של דבר נפסק כי הרופא ישלם סכום כולל של 85,000 ₪ לתובע עבור כל ההוצאות שפירטנו לעיל.

להתייעצות עם עורך דין רשלנות רפואית אהובה טיכו – צור קשר